לפני זמן רב היה טוחן קמח שהיו לו שלושה בנים. כשנפטר הוא השאיר את טחנת הקמח שלו לבנו הבכור, האח השני קיבל חמור והבן הצעיר ביותר קיבל את החתול האהוב של האבא. שני הבנים הגדולים החליטו לחיות יחד אבל הם לא נתנו לאחיהם הקטן לחיות איתם, כי היה לו רק חתול. אז הנער המסכן היה עצוב מאוד, ותהה מה עליו לעשות כדי לקבל את לחמו. בזמן שישב וחשב על כך קפץ החתול על השולחן ואמר "אדוני היקר, אל תדאג. אני אפרנס אותך. תביא לי רק שק ומגפיים והכל יהיה בסדר."
התפלא הבן הצעיר איך חתול מסוגל לדבר, לאביו היה מעט מאוד כסף, אבל הוא חשב שזה דבר כל כך נפלא לשמוע חתול מדבר כך שהוא לא יכל לסרב לבקשתו, הבן הצעיר לקח את החתול לסנדלר כדי להכין לו זוג מגפיים יפים, לאחר מכן הכין לו שק גדול ורחב, הלך החתול אל השדות כדי לתפוס כמה ארנבות, החתול הכניס לשק כמה עלי חסה ופטרוזיליה, התחבא מאחורי השיחים והחזיק את השק בשקט בשקט.. 2 ארנבות חמדניות קטנות, שראו את החסה מבצבצת מעבר לשק הגיעו כדי לערוך סעודה בתוך השק, החתול מייד משך את השק, תפס את הארנבות הוביל אותם אל הבן הצעיר.
הבן הצעיר בישל אחד לארוחת ערב והחתול לקח את השני, ושמר אותו לארוחה של מחר.
למחרת לקח החתול את השק ונכנס שוב אל השדה, באותה צורה תפס עוד שני ארנבים צעירים ומשובחים. אבל במקום לשאת אותם הביתה הוא הלך לארמון המלך ודפק בדלת. שומר המלך שאל מי שם, "הבאתי מתנה למלך," אמר החתול. "אנא תן לי לראות את הוד מלכותו." השומר הכניס אותו, החתול נכנס, קד קידה עמוקה, הוציא ארנב משובח מהתיק ואמר: "אדוני מרקיז שולח את הארנב הזה להוד מלכותו, אני המשרת של האדון מרקיז מקראבס", חייך המלך וענה "אם כך אני מחויב למרקיז על המתנה הנחמדה", הורה המלך לטבח לבשל את הארנב לארוחת הערב.
ישב החתול בארוחה ושם לב שלצד המלך ישבה בתו, נערה יפה מאוד. היא הורתה לאחד המלווים לתת לחתול כוס שמנת טובה, שאהב מאוד, חזר החתול הביתה וסיפר לאדונו את כל מה שעשה. בנו של טוחן הקמח צחק אבל כל בוקר תפס החתול ארנב, ונשא אותו לארמון באותה הודעה, במושב סמוך לעיר המלך התגורר מכשף אכזר, שנהג לאכול ילדים, כולם פחדו ממנו אבל אף אחד לא יכול היה להרוג אותו, הוא היה מכשף ענק ואכזר, יום אחד החתול הלך אליו, המכשף קיבל אותו בחביבות, כי לא היה אכפת לו לאכול חתולים..
החתול התיישב והחל לדבר: – "שמעתי שאתה מכשף כל כך פיקח, שאתה יכול להפוך את עצמך לכל יצור", "זה נכון, אני יכול!" אמר המכשף וכדי להראות כמה הוא פיקח, הפך את עצמו לאריה, ושאג בקול כל כך חזק עד שהחתול היה די מבוהל וקפץ הצידה, לאחר מכן הוא התחלף שוב למכשף, החתול שיבח אותו מאוד, ואז אמר, "האם אתה יכול להפוך את הצורה שלך גם לחיה קטנה?" "הו, כן," אמר המכשף ושינה את עצמו לעכבר קטן, מייד קפץ החתול ואכל את המכשף האכזר… ואז רץ הביתה ואמר לאדונו ללכת לרחוץ בנהר, בנו של טוחן הקמח ציית וקפץ לנהר, בעודו במים לקח החתול את כל בגדיו והסתיר אותם מתחת לאבן גדולה. כרכרת המלך נראתה באופק זמן קצר לאחר מכן, בדיוק כפי שציפה החתול, מכיוון שהוא תמיד נסע בכיוון זה, מייד צעק החתול בקול רם "עזרה, עזרה, לאדוני המרקיז מקראבאס . ” המלך הוציא את ראשו ושאל מה העניין "הו, הוד מלכותך," אמר החתול,
"אדוני המרקיז רחץ במים ומישהו לקח את בגדיו", המלך הורה לאחד ממלוויו לרכב חזרה לארמון ולתת חליפה מבגדיו למרקיז, "שלעתים קרובות כל כך שלח לו מתנות", אמר. וכשהביאו אותם לקח אותם החתול לאדונו ועזר לו להתלבש, בנו של הטוחן נראה כמו ג'נטלמן בבגדי המלך, וכשהלך להודות על הוד מלכותו עליהם, המלך ביקש ממנו להיכנס לכרכרה והוא יסיע אותו הביתה, קפץ החתול ואמר "הבית הוא בכיוון הזה.." והוביל אותם לביתם החדש בטירה של המכשף האכזר שהחתול טרף,
שמחים ומאושרים קיבלו אותם בני הישוב כמלך החדש של המקום, המלך היה מאושר, כי זו אכן הייתה טירה נחמדה מאוד, מלאה בעושר. הם התיישבו לסעודה גדולה, שאותה הורה פוס להגיש, והמלך היה כל כך מרוצה מבנו של הצעיר של טוחן הקמח וחשב שהוא מתאים כל כך לנסיכה, תוך זמן קצר נתן לו את בתו לאשתו, והפך אותו לנסיך.
נישואי מרקיז והנסיכה קרו בזכות החתול במגפיים, שנהנה משמנת וחלב טעים עד סוף ימיו.