בכל אנגליה, אף אחד לא התעלה על רובין הוד בחץ וקשת. הוא התגורר עם חבורתו ביער שרווד. זה היה יער המלך שבו שמר המלך ג'ון את הצבאים המלכותיים שלו.
כמה שנים לפני כן, המלך ריצ'רד שלט בארץ. המלך ריצ'רד נתן לעניים להיכנס ליער שרווד כדי לצוד צבאים במטרה להאכיל את משפחותיהם. אבל זמנו של המלך ריצ'רד הגיע והוא וצבאו עזבו את אנגליה. ואז המלך ג'ון עלה לכס המלכות.
"המלך הרע ג'ון", כפי שקראו למלך הזה, לא רצה שמישהו יכנס ליער שרווד. המלך ג'ון רצה לצוד צבי מלכותי מתי שירצה ולא רצה לחלוק. מכאן ואילך, הוא הודיע ברחבי הארץ שכל מי שצד ביער שרווד ייתפס מיד ויושלך לכלא.
רובין הוד לא אהב את זה. זו הסיבה שהוא עבר ליער שרווד. הוא התלבש בירוק מכיפה ועד מגפיים כדי שהעצים של יער שרווד יוכלו להסתיר אותו בזמן שצד את צבי המלך. גברים אמיצים אחרים הגיעו גם ליער שרווד. בזה אחר זה הם הצטרפו לרובין הוד והפכו לחבורתו.
רובין הוד ואנשיו העליזים היו מתחבאים כאשר אצילים ודוכסים עשירים עברו ביער. ואז בבת אחת, הם היו קופצים החוצה ושודדים את העשירים האלה. אחר כך, הם היו נותנים את הכסף ששדדו לעניים.
אבל העשירים שנשדדו לא היו מרוצים מזה! הם סיפרו למלך הרע ג'ון מה קורה ביער שרווד. "משהו חייב להיעשות!" הם שאגו. המלך הציב את השריף מנוטינגהאם לאחראי על יער שרווד. תפקידו היה לתפוס את רובין הוד – אחת ולתמיד!
אבל האיש בירוק היה מהיר מדי. אנשיו העליזים היו מזהירים אותו בכל פעם שהם ראו את השריף מנוטינגהאם או אחד מהשומרים שלו ביער, ורובין הוד היה בורח או מתחבא.
אז השריף הגה תוכנית חדשה. "אני אכריז על תחרות גדולה", אמר, "כדי לגלות מי הכי טוב בארץ עם חץ וקשת. המנצח ילך הביתה עם חץ זהב".
השריף אמר בקול נמוך, "אם אני מכיר את רובין הוד, הוא לא יוכל להיעדר מתחרות כזו. וכשהוא יבוא, נתפוס אותו!"
"רובין הוד, אל תלך לתחרות!" אמר ג'ון הקטן. מכל הגברים העליזים, רובין הוד בטח הכי הרבה בג'ון הקטן. "אתה לא רואה שזו מלכודת? כשהם יראו אותך, הם יתפסו אותך."
רובין הוד לא אמר דבר. בליבו הוא רצה ללכת.
ביום התחרות, הכיר השריף את כל המשתתפים, מלבד זר אחד עם רטיית עין. המטרה העגולה הייתה כל כך רחוקה שכמעט בלתי אפשרי לראות את העיגולים השחורים והאדומים שלה. בזה אחר זה ירו המשתתפים. רובם החמיצו. חלקם נחתו על המטרה, אך אף אחד לא התקרב למרכז.
השריף פנה לאחד מהשומרים שלו. "אתה רואה אותו? האם הוא כאן?"
"לא, אדוני. אנחנו יודעים מי הם כל הקשתים, מלבד זה עם רטיית העיניים – אבל לרובין הוד אין רטיית עיניים".
"הטמבל הזה!" אמר השריף. "הוא מפחד ממני! לא היה לו אומץ לבוא".
נותרו שני קשתים. הראשון היה ויליאם, איש השריף. בזהירות, וויליאם, כיוון. החץ שלו נחת ממש במרכז המטרה – בול פגיעה! הקהל הריע לוויליאם.
הגיע הזמן לקשת האחרון עם רטיית העיניים. גם הוא כיוון בזהירות.
גם החץ שלו הפליג באוויר. הוא נחת ממש דרך החץ של וויליאם, חתך אותו לשניים! במהירות הבזק, ירה הקשת בעל הרטייה שני חיצים נוספים. כל חץ טס למקום שבו ישב השריף, מצמיד אותו למושב שלו, חץ אחד מכל צד!
השריף לא ידע מה קורה. ואז האיש בירוק הסיר את התחפושת שלו והשליך אותה על הקרקע.
"תפסו אותו, טיפשים!" צעק השריף. "זה רובין הוד!"
אבל הגיבור שלנו קפץ מעל החומה אל סוס שחיכה לו. הוא נעלם – הוא ברח ובידו חץ הזהב!