היפה והחיה הסיפור האמיתי והנוסטלגי - סיפור קסום לילדים
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, חזר סוחר פשוט הביתה לאחר מסע ארוך, עם רדת הלילה, הוא נכנס ליער הגדול בדרכו לבקתה בלב היער, ראשו היה מלא במחשבות על שש בנותיו, הוא עזב את הבית בקיץ, ועכשיו הוא חוזר בחורף הקר, השלג הקר כיסה את כל העצים והכל היה חשוך וקר, הוא רכב על סוסו והחליק באחת הגבעות, הוא שמע זאבים מייללים ולא כל כך הבין היכן הוא נמצא, עד מהרה הבין הסוחר שהוא פשוט אבוד בתוך היער, מרחוק הוא ראה טירה גדולה וחשב ללכת לעברה, אולי מישהו יוכל לעזור לו שם.
כשהגיע לטירה הוא ראה מדרגות אבן שמובילות לתוכה, בתוך הטירה הוא עבר דרך כמה חדרים מפוארים, בכל מקום בטירה הייתה דממה עמוקה, לבסוף הוא עצר בחדר קטן בו בערה אש. הוא נשכב על הספה ומהר מאוד נפל לשינה מתוקה ועמוקה.
לאחר מספר שעות הוא התעורר והיה רעב מאוד, הוא עדיין היה לבד, אבל ארוחת ערב טובה הונחה על שולחן קטן, הוא התחיל לאכול, בתקווה שאולי תהיה לו בקרוב הזדמנות להודות למארח החביב של הטירה, מי שזה לא יהיה, הוא אכל, נח וחיכה אבל אף אחד לא הופיע.
לאחר מכן הסוחר ירד אל הגן, ולמרות שהיה חורף בכל מקום אחר, כאן זרחה השמש, והציפורים שרו, והפרחים פרחו, האוויר היה רך ומתוק.
בתוך הגן היו ורדים מטופחים ויפים, הסוחר מעולם לא ראה או הריח פרחים יפים כל כך, הוא נזכר בהבטחה שהבטיח לבתו הצעירה "ביוטי" לפני שיצא למסע, הוא שאל את בנותיו אילו מתנות הן רוצות שיביא להם כשיחזור מהמסע, כולן ביקשו תכשיטים ובגדים משובחים אבל הבת הצעירה ביקשה אך ורק ורד בודד ויפה, כעת הוא החליט יביא לה את הורד היפה ביותר שיש בגן, לפתע הוא נבהל מרעש מוזר ששמע מאחוריו, הוא הסתובב וראה חיה מכוערת ומפחידה, החיה הייתה כועסת ועצובה מאוד ואמרה בקול נורא: "מי אמר שאתה יכול לקטוף את הוורדים שלי? האם לא די שנתתי לך לישון ולאכול בארמון שלי?! זו הדרך שבה אתה מודה לי?! על ידי גניבת הפרחים שלי?! אני אעניש אותך!"
הסוחר נבהל מאוד, הוא עזב את הוורד שקטף, נפל על ברכיו ואמר: "סלח לי, אדוני אני באמת מודה לך על האדיבות שלך והיחס שנתת לי, לא חשבתי שכל כך אכפת לך אם אקח דבר קטן כמו ורד."
החיה עדיין זעמה וקראה, "תירוצים לא יצילו אותך מהעונש שמגיע לך!"
"אוי ואבוי!" חשב הסוחר. "הורד של בתי הכניס אותי לסכנה נוראית."
הוא התחיל לספר לחיה על מסעו, בלי לשכוח להזכיר איך ביתו הצעירה והיפה ביקשה ממנו ורד.
"אני מתחנן שתסלח לי, לא התכוונתי לפגוע בך", התחנן הסוחר.
החיה חשבה לרגע ואמר בקול רגוע: "אסלח לך בתנאי אחד – אם תתן לי אחת מבנותיך לאישה."
"וואו!" אמר הסוחר "איזה תירוץ אפשר להמציא כדי להביא אותה לכאן?"
"שום תירוץ!" ענתה החיה. "היא חייבת לבוא ברצון. לך הביתה. אני נותן לך חודש לראות אם אחת מבנותיך תציל אותך, אם אף אחת מהן לא מוכנה לבוא אליי, אתה חייב לחזור לבד. אל תחשוב שאתה יכול להסתתר ממני, כי אם לא תעמוד במילה שלך אני אבוא לקחת אותך!".
הסוחר המסכן הלך לאורווה שבה היה סוסו ויצא למסע הביתה, הוא עדיין היה מוטרד במחשבות לפני שנעצר בדלת ביתו.
בנותיו מיהרו לחבק אותו, בהתחלה הוא לא סיפר להם דבר על החיה, אבל כשהעניק לבת הצעירה את הוורד הוא אמר בעצב, "הנה מה שביקשת ממני להביא לך, את לא יודע כמה הורד הזה עלה לי".
מאוחר יותר באותו ערב הוא סיפר למשפחתו על הרפתקאותיו מההתחלה ועד הסוף, ואז בנותיו בכו בקולי קולות, הבנות כעסו מאוד על "ביוטי" הבת הצעירה, ואמרו לה שהכל באשמתה, הן התלוננו במרירות שהן צריכות לסבול בגללה.
ביוטי היפהפייה המסכנה אמרה להם: "מי יכול היה לנחש שלבקש ורד באמצע הקיץ יגרום לכל כך הרבה בלאגן? אבל אני עשיתי את הטעות הזו, ולכן רק אני אהיה זאת שאסבול בגללה. אני אחזור אל החיה עם אבא."
לאחר מספר ימים היא נפרדה מאחיותיה ומכל מה שאהבה, היא עלתה על הסוס יחד עם אביה, והם דהרו לעבר הטירה של החיה, כאשר התקרבו לארמון, נשמעה מוזיקה שקטה מהחצר.
אביה הוביל אותה לחדר הקטן שבו שהה, ושם הם מצאו אש חמימה ונעימה וארוחת ערב טעימה מונחת על השולחן.
לאחר שסיימו את הארוחה הם שמעו את צעדיה של החיה מתקרבים, ו"ביוטי" נצמדה לאביה. כשהחיה המכוערת הופיעה היא ניסתה מאוד להסתיר את הפרצוף המפחיד שלה ואמרה שלום בנימוס.
ברור שזה שימח את החיה. לאחר שהסתכל בנערה הצעירה אמר בקול שקט: "ערב טוב, איש זקן. וערב טוב גם לך ביוטי."
הסוחר היה מפוחד מכדי להשיב, אבל ביוטי ענתה במתיקות, "ערב טוב, חיה."
"הגעת מרצון?" שאלה החיה.
ביוטי ענתה באומץ שהיא באה ברצון להציל את אביה.
"אני מרוצה ממך," אמרה החיה. "באשר אליך, איש זקן," פנה אל הסוחר, "תלך מחר בזריחה."
ואז פנה לביוטי ואמר: "קחי את אביך לחדר הסמוך ועזרי לו לבחור מתנות לאחיותיך, קחו מה שאתם רוצים".
החיה עזב אותם ואמר, "להתראות ביוטי. להתראות זקן."
בחדר הסמוך הם מצאו שמלות יוקרתיות, כשביוטי פתחה את הארונות היא הייתה מסונוורת למדי מהתכשיטים המדהימים שהיו מונחים בערימות על כל מדף. לאחר שבחרה כמות עצומה של תכשיטים ושמלות, היא פתחה את החדר האחרון, שהיה מלא בזהב.
"אני חושבת אבא" היא אמרה, "זהב יהיה שימושי יותר עבורך, כדאי שנוציא את שאר הדברים, ונמלא את הארגזים רק בזהב". הם עשו זאת אך הארגזים היו כבדים מאוד כך שאפילו הסוס לא יכל היה לשאת אותם!.
"החיה רימתה אותנו" קרא הסוחר, "הוא העמיד פנים שהוא נותן לנו את הדברים האלה, בידיעה שאני לא יכול לסחוב אותם."
"בוא נחכה ונראה," ענה ביוטי.
עם הזריחה ירדו לחצר, שם המתינו שני סוסים; האחד עמוס בזהב ככל האפשר והשני לרכיבה של הסוחר, הוא יצא לדרך בחזרה לביתו, ביוטי התחילה לבכות, חזרה לחדרה ונפלה לשינה עמוקה.
היא חלמה שהיא הולכת ליד נחל כאשר נסיך צעיר ניגש אליה ואומר בקול נעים: "היי ביוטי! את לא כל כך חסרת מזל כמו שאת חושבת, רק נסי למצוא אותי כי אני אוהב אותך, תשמחי אותי ואני מבטיח לך שאת תהיי מאושרת, יש לך לב אמיתי ויופי מדהים, אני אוהב אותך."
"מה אני יכולה לעשות כדי לשמח אותך?" שאלה ביוטי.
"אל תסמכי על עיניך" הוא ענה "שחררי אותי מהסבל שלי."
כאשר ביוטי התעוררה, היא החלה לחשוב על הנסיך המקסים שראתה בחלומה.
"הוא אמר שאני יכולה לשמח אותו." אמרה ביוטי לעצמה, "נראה שהחיה הנוראית הזו שומרת עליו בתור אסיר, איך אני יכולה לשחרר אותו? אני לא מבינה את זה, אבל רגע, אחרי הכל, זה היה רק חלום, אז למה אני בכלל מודאגת?"
היא קמה לחקור את הטירה, אבל היא לא ראתה אף אחד ולא שמעה שום צליל, היה לה משעמם נורא, לאחר ארוחת הערב, היא שמעה את החיה מגיעה, ביוטי רעדה מפחד ממה שהוא עלול לעשות אבל הוא רק אמר: "ערב טוב, ביוטי."
היא ענתה בעליזות והצליחה להסתיר את הפחד שלה, הוא דיבר איתה בנימוס במשך כשעה, ושאל אותה על כל חייה עם משפחתה.
ואז הוא אמר בקול צורם: "את אוהבת אותי, ביוטי? התינשאי לי?"
"אוי! מה אני אגיד?" חשבה ביוטי, היא פחדה להכעיס את החיה אם תסרב.
"תגידי 'כן' או 'לא' ללא חשש," הוא אמר.
"לא!" אמרה ביוטי בחיפזון.
"אז שיהיה לך לילה טוב ביוטי" אמר והלך.
והיא ענתה, "לילה טוב, חיה," שמחה מאוד לגלות שהוא לא תקף אותה, אחרי שהוא נעלם, היא הייתה במיטה ושוב חלמה על הנסיך האלמוני שלה. הוא בא אליה ואמר לה: "היי ביוטי! למה את כל כך לא נחמדה אליי? אני חושש שאהיה אומלל עוד הרבה ימים ארוכים.", ביוטי קמה בבוקר ושוב לא הבינה את פשר החלום המוזר.
היא החליטה לשעשע את עצמה בגן, היה יום נעים והיא קטפה המון פרחים יפים, רקדה ושרה, וחזרה לארמון לאחר מספר שעות, היא מצאה שם חדר מלא בציפורים נדירות, הציפורים שרו לביוטי ברגע שראו אותה, הן התיישבו על כתפיה ועל ראשה, כמה מהם היו תוכים שיכלו לדבר, הם בירכו אותה לשלום.
"יצורים קטנים ויפים," היא אמרה, "הלוואי שהחדר שלכם היה קרוב יותר לחדר שלי כדי שאוכל לשמוע אתכם שרים!", לאחר שפתחה את הדלת היא גילתה באופן מוזר שהחדר שלה נמצא ממש ממול.
לאחר ארוחת הערב שוב ביקרה החיה את ביוטי ולפני שיצא משם שאל אותה שוב כמו בפעם הקודמת: "ביוטי, האם תתחתני איתי?" שוב ביוטי סירבה והוא אמר לה "לילה טוב" ועזב אותה במנוחה.
הימים חלפו, וכל ערב שאלה החיה את אותה שאלה וביוטי ענתה לו את אותה התשובה.
ביוטי הרגישה רע כשהיא אמרה "לא" בכל פעם, החיה הייתה די עצובה אבל חלומותיה המאושרים על הנסיך הצעיר והנאה גרמו לה עד מהרה לשכוח את החיה המסכנה.
הנסיך שלה תמיד אמר לתת ללב שלה להדריך אותה ולא לעיניים שלה.
לבסוף, מאושרת ככל שהיתה, לאחר מספר שנים התחילה ביוטי להשתוקק למשפחתה, לילה אחד, כשראה אותה החיה היא הייתה עצובה מאוד, החיה שאלה מה העניין וביוטי כבר לא פחדה ממנו. עכשיו היא ידעה שהוא באמת עדין וטוב לב למרות מבטו המפחיד וקולו הנורא, היא ענתה לו שהיא משתוקקת לראות את ביתה פעם נוספת.
החיה בכתה באומללות, "יש לך לב להשאיר חיה אומללה כמוני? האם בגלל שאת שונאת את המראה שלי את רוצה לברוח?"
"לא, חיה יקרה," ענתה ביוטי ברכות, "אני לא שונאת אותך אבל אני ממש מתגעגעת לאבא שלי, תני לי ללכת רק לחודשיים, ואני מבטיחה לחזור אליך ולהישאר עד סוף חיי".
החיה ענתה באנחה, "אני לא יכולה לסרב לשום דבר שאת מבקשת, למרות שזה יכול לעלות בחיי. את יכולה ללכת. אבל תזכרי את ההבטחה שלך ותחזרי לאחר חודשיים, אם לא תבואי בזמן, כבר לא תמצאי אותי יותר."
ביוטי הלכה לישון, אבל בקושי הצליחה להירדם מרוב שמחה, כשסוף סוף נרדמה היא התחילה לחלום על הנסיך האהוב שלה, בחלום ראתה אותו עצוב ועייף, ובקושי דומה לעצמו.
"מה קרה לך?" שאלה את הנסיך בעצבות.
הוא הביט בה ואמר: "איך את יכולה לשאול אותי שאלה כזאת? מדוע את עוזבת?"
"אל תהיה כל כך עצוב," אמרה ביוטי, "אני רק אודיע לאבי שאני בטוחה ומאושרת, הבטחתי לחיה שאחזור, אני לא רוצה לגרום לו כאב על ידי הפרת ההבטחה שלי".
"מה אכפת לך מחיה מכוערת שכזאת?" שאל הנסיך.
"זו לא אשמתו שהוא כל כך מכוער. הוא חיה חביבה מאוד". אמרה ביוטי וחייכה.
ביוטי חזרה הביתה, אחיותיה נדהמו לראות אותה, הן שאלו המון שאלות על החיים עם החיה.
ביוטי שאלה את אביה מה לדעתו יכולה להיות המשמעות של חלומותיה המוזרים, לאחר מחשבה רבה הוא ענה, "את אומרת לי בעצמך שהחיה, מפחידה ככל שתהיה, אוהבת אותך מאוד והיא טובה ועדינה כלפיך, אני חושב שהנסיך מתכוון שאת צריכה לעשות מה שהחיה רוצה למרות הכיעור שלה."
מחשבותיה של ביוטי היו תמיד בנסיך החלומות היפה שלה, היא לא יכלה לדמיין את עצמה מתחתנת עם החיה.
לאחר שהחודשיים הסתיימו, האחיות של ביוטי הפצירו בה שלא תחזור אל החיה המכוערת ותישאר עם משפחתה בהתחלה היה לה קשה לסרב להם, והיא נשארה עוד כמה ימים.
לילה אחד חלמה חלום שונה מהרגיל, היא לא ראתה את הנסיך שלה, אלא את החיה, הוא שכב במערה והוא נראה חולה וכואב. ואז ביוטי זכרה את דבריו שהוא עלול להיעלם לתמיד אם היא לא תישאר נאמנה להבטחה שלה.
למחרת, ביוטי אמרה בתקיפות: "אני רוצה לחזור לראות את החיה שלי שוב."
היא חזרה לארמון והכל היה בדיוק כמו קודם, הציפורים שלה שרו ושמחו לראות אותה! ביוטי חיכתה לארוחת הערב כדי לראות שוב את החיה שלה.
הערב הגיע אך החיה לא הופיעה, ביוטי נבהלה. היא רצה אל הגן לחפש אותו, היא צעקה "חיה..חיה" אך איש לא ענה.
לבסוף, עייפה למדי, היא עצרה למנוחה וראתה שהיא עומדת מול מערה, ובתוכה שוכבת החיה, ישנה, ביוטי שמחה לראות אותה, היא רצה וליטפה את ראשו, אבל למרבה הזוועה, הוא לא זז ולא פקח את עיניו.
"אוי! הוא מת, והכל באשמתי, "אמרה ביוטי, בבכי מר.
אבל אז, כשהביטה בו שוב, היא דמיינה שהוא עדיין נושם, היא הביאה מעט מים מהמזרקה הקרובה והרטיבה את פניו בעדינות, לאט לאט הוא התחיל לפקוח את עיניו.
"יופי" הוא אמר בקול חלש, "עכשיו את רואה מה קורה כשאת לא עומדת בהבטחות שלך."
"חיה שלי" היא בכתה. "מעולם לא ידעתי כמה אני אוהבת אותך עד עכשיו, כשחששתי שמאוחר מדי להציל את חייך."
ביוטי חזרה לארמון, שם חיכתה לה ארוחת ערב, לאחר מכן באה החיה כרגיל, ושאלה על הזמן שהיא בילתה עם משפחתה, ואם כולם שמחו לראות אותה.
החיה החזיקה את ידה של ביוטי ושאלה: "ביוטי, האם תתחתני איתי?" ביוטי חייכה וענתה בשקט, "כן, חיה יקרה."
זיקוקי דינור נדלקו בכל רחבי הטירה ובגן היה שלט פרחים שבו נכתב "יחי הנסיך וכלתו".
ביוטי התכוונה לשאול את החיה איך כל זה קורה ומה בעצם זה אומר, אבל החיה חייכה וביוטי ראתה שבעצם עומד שם כרגע הנסיך האהוב עליה!
הנסיך סיפר לביוטי שמכשפה זקנה הפכה אותו לחיה ואמרה לו שהכישוף יוסר רק כאשר ימצא אהבה אמיתית למרות כיעורו, וכרגע זה קרה.
הנישואים נחגגו כבר למחרת יחד עם משפחתה של ביוטי שעברו לגור בארמון המפואר, ביוטי והנסיך חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.