הקוסם מארץ עוץ

דורותי והכלב הקטן שלה טוטו גרו בכפר קטן באמריקה, דורותי אהבה מאוד את טוטו, והם היו משחקים אחד עם השניה כל הזמן.

יום אחד היה סופת טורנדו נוראית. "אנחנו חייבים להגיע למרתף, טוטו!" קראה דורותי. אבל זה היה מאוחר מדי. הרוח החזקה והסוערת הרימה את בית החווה לאוויר ולקחה את דורותי וטוטו לארץ עוץ הנידחת.

בית החווה נחת בטלטלה, דורותי וטוטו יצאו מהבית והביטו מסביב. "אוי, טוטו! הבית נפל על מישהו! לא התכוונתי לפגוע באף אחד".
קבוצה קטנה ומאושרת של אנשים קטנטנים מיהרה אל דורותי. "ברוכים הבאים לעוץ! אנחנו המנצ'קינס, הבית שלך נחת על המכשפה המרושעת של המזרח. שחררת אותנו מכישוף הרשע שלה לנצח! תודה!"

עוד מכשפה אחת הופיעה, אבל זו הייתה המכשפה הטובה של הצפון. "דורותי, היית מאוד אמיצה לשחרר את המנצ'קינס. האם יש משהו שאני יכולה להעניק לך? פשוט תבקשי".
"את יכולה להראות לי את הדרך חזרה לביתי באמריקה?" שאלה דורותי.
"רק הקוסם מארץ עוץ יכול לעזור לך בזה. אבל הנה, קחי את נעלי הכסף הקסומות האלה שהיו שייכות למכשפה הרעה של המזרח. הם עשויים להיות שימושיים עבורך בהמשך. כעת עקבי אחר כביש הלבנים הצהובות עד לעיר האזמרגד. שם תמצאי  את הקוסם מארץ עוץ.

בדרך פגשה דורותי דחליל מדבר. "הראש שלי מלא בקש, ואנשים חושבים שאני טיפש," נאנח הדחליל. "הייתי נותן הכל כדי שיהיה לי מוח."
"אני בטוחה שהקוסם מארץ עוץ יכול לתת לך אחד," אמרה דורותי.
'אני בדרך לראות אותו ברגע זה. למה שלא תצטרף לטוטו ואליי במסע שלנו?"

בהמשך כביש הלבנים הצהובות, הקבוצה הקטנטנה מצאה איש פח שהיה חלוד ונוקשה. לאחר שדורותי שימנה את המפרקים החלודים, איש הפח הצליח לנוע בחופשיות. "אה, תודה, ילדה קטנה. אני מרגיש ממש כמו חדש – רק חבל שעדיין אין לי לב. כשהפחח הכין אותי, הוא שכח לתת לי אחד".

"זה נשמע שאתה גם צריך לראות את הקוסם מארץ עוץ!" קראה דורותי. "בוא איתנו!"

הם פסעו דרך היער, לפתע אריה גדול קפץ אל טוטו ושאג! "שלא תעזי לנשוך את טוטו!" צעקה דורותי.
האריה מצמץ בדמעה ואז גירד בראשו במבוכה.
דורותי הייתה המומה." אתה אריה פחדן מאוד!"
"אני יודע," לחש האריה. "אני אשמח לקבל אומץ."
"הקוסם מארץ עוץ הולך לתת לדחליל מוח ולי לב", אמר איש הפח, "אולי הוא יכול לעזור גם לך!"

אז האריה הצטרף לדורותי, לטוטו, לדחליל ולאיש הפח, עד מהרה הגיעו דרך הלבנים הצהובות לעיר האזמרגד. המאבטח בשער אמר לדורותי כי מעט אנשים ראו אי פעם את הקוסם עוץ הגדול.

הקבוצה הקטנטנה נכנסה לחדר המרשים והגדול והתקרבה לקוסם. הוא הקשיב לבקשותיהם ואז ענה, "שמעתי שחיסלת את המכשפה המרושעת של המזרח. אם תוכלי לשחרר אותנו מאחותה, המכשפה הרעה של המערב, אז אני אמלא את כל משאלותיך. לכו עכשיו!"

אבל המכשפה המרושעת שמעה את זה והחליטה לחסל את דורותי וחבריה, היא שלחה להקת זאבים מורעבים לאכול אותם. "זה הקרב שלי!" אמר איש הפח, הוא הניף את הגרזן שלו והזאבים המבוהלים הסתובבו ורצו.

לאחר מכן ענן שחור של ציפורי בר החשיך את השמים." עורבים!" צעק הדחליל, "זו המומחיות שלי!" הוא נופף בזרועותיו בהתרגשות. "בו! לך מפה! קישטא!"
"הצלת אותנו, דחליל," נאנחה דורותי. " תודה."

המכשפה כעסה! היא שלחה את הקופים המעופפים שלה לתפוס את הקבוצה הקטנה. הקופים המעופפים עפו למטה, תפסו את דורותי וחבריה וטסו חזרה לטירה של המכשפה הרעה.

דורותי הובאה בפני המכשפה המרושעת של המערב.
"אז את והחברים שלך התכוונתם לחסל אותי, אה? ובכן, תפסתי את כולכם!

יקירתי, את והכלב המעצבן שלך תבלו את שארית חייכם בעבודה כאן בטירה שלי!"

"את מאוד מרשעת!" קראה דורותי, וזרקה דלי מים על המכשפה.
" אוי לא!" אמרה האישה הרעה. "מים יגרמו לי להתכווץ ולהתמוסס! הו, אני מתכווצת – נמסה-נמסה…"
תוך כמה רגעים המכשפה הרעה הייתה לא יותר משלולית על הרצפה.

העבדים של המכשפה היו עכשיו חופשיים ומלאי תודה לדורותי, זמן קצר לאחר מכן דורותי וחבריה היו בדרכם חזרה לעיר האזמרגד.

הקוסם התרגש לראות אותם." עשית מה שציפיתי ועכשיו תקבלו את התגמול", הדחליל קיבל מוח, איש הפח קיבל לבד והאריה את אומץ ליבו.

"איך אחזור לאמריקה?" שואלת דורותי.
הקוסם חייך. "היה לך את הכוח כל הזמן. נעלי הכסף הקסומות שלך יקחו אותך לכל מקום שתצווי עליהם!

דורותי פנתה בעצב לחבריה. "זה יהיה נפלא לחזור הביתה, אבל אני אתגעגע לכולכם מאוד," היא נישקה את כולם לשלום. ואז בעזרת נעלי הקסם שלה, דורותי וטוטו חזרו לביתם באמריקה.