שלגיה ושבעת הגמדים

לפני שנים רבות, מלך ומלכה שלטו על ארץ רחוקה. 

המלכה הייתה אדיבה וכל אנשי הממלכה העריצו אותה, העצב היחיד בחייה של המלכה היה שלא היו לה ילדים.

ערב חורפי אחד, המלכה סרגה עם מחט על אדן החלון וצפתה בשלג הלבן שירד בחוץ, לפתע ציפור עפה ליד החלון והבהילה את המלכה, כתוצאה מכך היא נדקרה מהמחט באצבעה, טיפה אחת של דם נפלה על השלג, כשהמלכה התבוננה בדם על השלג היא אמרה לעצמה: "אוי, הלוואי והייתה לי בת שיש לה עור לבן כמו השלג, שפתיים אדומות כמו דם ושיער שחור כמו הלילה."

זמן קצר לאחר מכן, המלכה החביבה קיבלה את משאלתה כאשר ילדה תינוקת שעורה היה לבן כשלג, שפתיים אדומות כמו דם ושיער שחור כמו הלילה, הם קראו לתינוקת הנסיכה שלגיה, אבל למרבה הצער, המלכה נפטרה לאחר שילדה את שלגיה.

זמן קצר לאחר מכן התחתן המלך עם אישה חדשה שהייתה יפה, אך גם אכזרית מאוד, אותה אישה למדה קסמים אפלים והיתה גם בעלת מראת קסמים מיוחדת, המראה הייתה עונה לה על שאלה אחת:

מראה, מראה על הקיר, מי הכי יפה בעיר?

בכל פעם ששאלה זו נשאלה, המראה הייתה נותנת את אותה התשובה: "את מלכתי, היפה מכולם." הדבר שימח את המלכה מאוד שכן ידעה שהמראה הקסומה שלה לא יכולה לדבר אלא רק את האמת.

בוקר אחד כשהמלכה שאלה: "מראה, מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" היא הייתה בהלם כששמעה:

את יפה מלכתי אבל שלגיה יותר יפה ממך.

המלכה כעסה מאוד וציוותה על המשרת שלה לקחת את שלגיה ליער כדי להרוג אותה, היא דרשה מהמשרת לחזור עם הלב של שלגיה כהוכחה לכך.

המשרת המסכן לקח את שלגיה ליער, אך לא היה מסוגל להרוג את הילדה התמימה, במקום זאת, הוא שחרר אותה והביא למלכה לב של חזיר בר.

שלגיה הייתה עכשיו לבדה ביער הגדול, והיא לא ידעה מה לעשות, העצים כאילו לחשו זה לזה והפחידו את שלגיה שהחלה לרוץ.

שלגיה עברה דרך קוצים וחיות ביער, היא רצה עד אשר לא יכלו רגליה לשאת אותה עוד, בדיוק כשהערב עמד לרדת ראתה בית קטן ונכנסה פנימה כדי לנוח.

הבית היה קטן אבל מסודר מאוד, היה בו שולחן קטן עם מפה לבנה ושבע צלחות קטנטנות, מול הקיר היו שבע מיטות קטנות, כולן בשורה אחת ומכוסות בשמיכות.

שלגיה הייתה רעבה מאוד, היא ישבה בשולחן ואכלה ירקות ומעט לחם מכל צלחת קטנה ומכל כוס היא שתתה מעט חלב, לאחר מכן היא הייתה עייפה מאוד, שלגיה נשכבה על אחת המיטות הקטנות ונרדמה.

לאחר רדת החשיכה חזרו בעלי הבית לביתם, הם היו שבעת גמדים קטנים שחיפשו זהב בהרים, ברגע שהם הגיעו הביתה, הם ראו שמישהו היה שם – כי הבית לא היה מסודר כל כך כמו שעזבו אותו.

הראשון אמר "מי ישב על הכיסא שלי?"

השני אמר "מי אכל מהצלחת שלי?"

השלישי אמר "מי אכל את הלחם שלי?"

הרביעי אמר "מי אכל את הירקות שלי?"

החמישי אמר "מי אכל עם המזלג שלי?"

השישי אמר "מי שתה מהכוס שלי?"

אבל השביעי, שהביט במיטתו, מצא את שלגיה שוכבת שם ישנה, שבעת הגמדים הגיעו כולם בריצה, והתבוננו בפליאה, הם הביאו את שבעת הנרות שלהם והאירו את האור על שלגיה.

"אוי מדהים!" הם קראו. "הילדה הזאת יפה כל כך!"

הם כל כך שמחו שהם לא העירו אותה, אלא נתנו לה להמשיך לישון במיטה. למחרת בבוקר שלגיה התעוררה, וכשראתה את שבעת הגמדים היא נבהלה אבל הם היו ידידותיים ושאלו: "איך קוראים לך?"

"שמי הוא שלגיה," היא ענתה.

"איך מצאת את הדרך לבית שלנו?" שאלו הגמדים.

היא סיפרה להם שאמה החורגת ניסתה להרוג אותה, שהמשרת חס על חייה, ושהיא רצה כל היום ביער, ולבסוף נתקלה בביתם.

הגמדים דיברו ביניהם זמן מה ואז אמרו, "אם תשמרי לנו על הבית, תבשלי, תסדרי מיטות, תכבסי, תתפרי ותסרגי, וכמובן תשמרי על הכל נקי ומסודר, אז את יכולה להישאר איתנו, ויהיה לך כל מה שתרצי."

"כן," אמרה שלגיה, "אני אשמח" שכן שלגיה נהנתה מאוד לשמור על בית מסודר.

שלגיה חיה באושר ועושר עם הגמדים, בכל בוקר הם הלכו להרים בחיפוש אחר זהב, ובערב כשחזרו הביתה שלגיה הכינה את הארוחה וביתם היה מסודר מאוד, במהלך היום הייתה הילדה לבדה ושיחקה עם החיות הקטנות של היער, עבר זמן רב ושלגיה הכירה נסיך יפה תואר שפגשה במקרה ביער, הם החליטו להתחתן.

המלכה, שהאמינה שאכלה את ליבה של שלגיה, יכלה רק לחשוב שהיא שוב האישה הראשונה והיפה מכולן. היא צעדה לפני המראה ואמרה:

מראה מראה שעל הקיר,

מי הכי יפה בעיר?

המראה ענתה:

את יפה מלכתי אבל המלכה הצעירה פי אלף יותר יפה ממך.

המלך קיבל הזמנה לחתונה והבין את כל מה שקרה, הוא ציווה לגרש את המלכה המרושעת מהארץ לנצח.

הנסיך ושלגיה התחתנו וחיו באושר ועושר לנצח נצחים.