לפני שנים רבות, ביער בסין היה עץ גבוה, חזק ויהיר ולידו עשב קטן וצנוע.
בכל יום התרברב העץ ואמר לעשב שהוא גדול וחזק ושום דבר לא יכול לפגוע בו, "חבר יקר" אמר העשב "יותר מדיי גאווה זה לא דבר טוב..", העץ הגדול צחק והמשיך לשבח את עצמו, נשבה רוח חזקה והעץ עמד ביציבות, גם כאשר ירד גשם העץ עמד חזק ויציב וזה רק גרם לו להיות גאוותן יותר.
בזמנים של סופות העשב התכופף וחיכה שתחלוף הסופה כדי שיוכל להתיישר שוב ואילו העץ הגאוותן עמד ביציבות כדי להראות לסופה שהוא מסוגל להתמודד מולה.
ערב אחד הסופות התחזקו מאוד, העץ הרגיש שהוא לא יכול לשאת יותר את הרוחות החזקות, הוא ניסה בכל כוחו לעמוד זקוף אבל בסופו של דבר נעקר מן האדמה ונפל לקרקע, זה היה סופו של העץ הגאוותן.
כשהסופות חלפו העשב שוב עמד ישר, הוא הביט סביבו וראה את העץ ושורשיו שוכבים על הקרקע.
מוסר ההשכל: אל תתנו לגאווה שלכם להפריע להתגבר על קשיים גדולים, העץ היהיר היה כל כך גאוותן שהוא חשב שיוכל להתמודד עם הסופות, חוסר היכולת שלו להתגמש כמו העשב זה מה שגרם לנפילתו.