פעם היה עץ שאהב מאוד ילד קטן. יום יום הילד היה מגיע ואוסף את העלים סביב העץ כדי להפוך אותם לכתרים ולהעמיד פנים שהוא מלך היער. הילד היה מטפס במעלה הענפים ואוכל תפוחים, העץ והילד היו משחקים המון ביחד וכשהילד היה עייף, הוא ישן בצל העץ.
הילד אהב את העץ מאוד והעץ היה מאושר.
הזמן חלף והילד התבגר, ואילו העץ היה לעתים קרובות לבד. יום אחד הילד הגיע לעץ והעץ אמר: "בוא ילד, בוא טפס על הענפים שלי, תאכל תפוחים ותהיה מאושר." "אני גדול מכדי לטפס ולשחק" אמר הילד. "אני רוצה לקנות דברים וליהנות. יש לך קצת כסף? " "אני מצטער," אמר העץ, "אבל אין לי כסף. יש לי רק עלים ותפוחים. קח את התפוחים שלי ילד, ומכור אותם בעיר ואז יהיה לך כסף ואתה תהיה שמח." וכך, טיפס הילד במעלה העץ, אסף את התפוחים והלך למכור אותם בעיר.
העץ היה מאושר אבל הילד התרחק ולא בא יותר, והעץ הפך עצוב.
יום אחד הילד חזר והעץ רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא, ילד, תעלה על הענפים שלי ותהיה מאושר." "אני עסוק מכדי לטפס על עצים," אמר הילד. "אני רוצה בית שיחמם אותי," הוא אמר. "אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים, ולכן אני זקוק לבית. אתה יכול לתת לי בית? " "אין לי בית," אמר העץ בעצב. "היער הוא הבית שלי, אבל אתה יכול לכרות את הענפים שלי ואיתם תבנה בית, העיקר שתהיה מאושר. " וכך, הילד חתך את ענפיו של העץ וסחב אותם משם ובנה את ביתו.
והעץ היה מאושר. אבל הילד התרחק ולא שב זמן רב.
כשחזר, העץ היה כל כך מאושר שבקושי יכל לדבר. "בוא, ילד," לחש העץ, "בוא ושחק איתי." "אני זקן ועצוב מכדי לשחק" אמר הילד, "אני רוצה סירה שתיקח אותי רחוק מכאן. אתה יכול לתת לי סירה? " "חתוך לי את הגזע ועשה לך סירה, "אמר העץ. "כך תוכל להפליג ולהיות שמח." וכך, הילד כרת את הגזע של העץ, עשה סירה והפליג משם.
והעץ היה מאושר, אבל לא באמת, כי הילד עזב לזמן רב.
אחרי תקופה ארוכה הילד חזר שוב. "אני מצטער, ילד," אמר העץ, "אבל אין לי כלום לתת לך – התפוחים שלי נעלמו, אין לי ענפים שתוכל להתנדנד עליהם". "אני זקן מכדי להתנדנד על ענפים, "אמר הילד. "הגזע שלי נעלם," אמר העץ. "אתה לא יכול לטפס" "אני עייף מכדי לטפס" אמר הילד. "אני מצטער," נאנח העץ. "הלוואי שיכולתי לתת לך משהו, אבל לא נשאר לי כלום. אני פשוט גדם ישן. אני מצטער." "אני לא צריך כל כך הרבה עכשיו," אמר הילד. "פשוט מקום שקט לשבת ולנוח. אני מאוד עייף." "טוב," אמר העץ והתיישר עד כמה שיכל, "ובכן, עץ ישן טוב לישיבה ולמנוחה בוא, ילד, שב. שב ונוח. " והילד עשה זאת.
והעץ היה מאושר.