מולי הקטנה הייתה עוזרת להורים ברפת, בכל בוקר תפקידה היה לחלוב את הפרות, ללכת לשוק ולמכור את החלב, לכבוד יום ההולדת של מולי אמרו לה הוריה "מחר בבוקר תוכלי לקחת את כל הכסף ממכירת החלב – זוהי המתנה שלנו ליום ההולדת שלך", מולי כמעט ולא נרדמה כל הלילה, חשבה על כל הדברים הטעימים והצעצועים שתוכל לקנות בשוק, קמה בבוקר, חלבה את הפרות ויצאה אל השוק כדי למכור את החלב.
מולי חשבה שוב על כל הדברים שהיא רוצה לקנות, עוגה, תותים, ממתקים וצעצועים.
בהמשך הדרך היא ראתה עוף וחשבה שיהיה נחמד לקנות תרנגולת כדי שתטיל ביצים וכך תוכל למכור אותם ולהרוויח כסף נוסף, המשיכה במחשבות ואמרה: "התרנגולת תטיל לפחות 10 ביצים והאפרוחים שייצאו משם יטילו עוד וכך אוכל לקנות לעצמי כל מה שארצה!"
מרוב התלהבות מולי התחילה לדלג, הדלי התנועע ובכל פעם נשפך חלב עד שלא נותר כלום, כשהגיעה לשוק מולי הבינה מה קרה, עצובה ועצבנית חזרה הביתה עם הדלי הריק.
"מה קרה לך?" שאלה אמא של מולי.
"הייתי עסוקה מדיי בחלומות על כל הדברים שרציתי לקנות ולא שמתי לב שכל החלב נשפך לי בדרך" בכתה מולי.
"מולי יקירתי" אמרה אמא "מה למדת מהיום הזה?"
"לא לספור את התרנגולות שלי עד שהן בוקעות".
"נכון" אמרה אמא "וגם לא בוכים על חלב שנשפך, לומדים מזה וממשיכים הלאה חכמים יותר".