פעם הייתה ילדה קטנה בשם שרה. שרה אהבה לבלות עם סבא וסבתא, לסבא שלה תמיד היה סיפור יפה לספר.
יום אחד, שרה שאלה את סבה, "מהי אהבה אמיתית?"
סבא חייך ואמר: "אהבה אמיתית היא כמו זרע שגדל לפרח יפה. בדיוק כמו שפרח צריך שמש, מים ואדמה כדי לצמוח, אהבה אמיתית צריכה זמן, סבלנות וטוב לב כדי לפרוח."
שרה הייתה מבולבלת, אז סבא המשיך, "כשאת אוהבת מישהו, את רוצה לשמח אותו, גם אם זה אומר לשים את הצרכים שלו לפני הצרכים שלך. את מגלה אהבה על ידי אדיבות, כבוד והבנה".
שרה חשבה על זה ואמרה, "אבל מה אם מישהו לא יראה לי אהבה בתמורה?"
סבא ענה: "אהבה אמיתית לא מצפה לקבל משהו בתמורה. אהבה אמיתית זה לתת בלי לצפות למשהו בחזרה. אהבה היא תחושה שמגיעה מבפנים, וכשאת נותנת אהבה בחופשיות, היא תחזור אליך בדרכים לא צפויות".
שרה הנהנה ואמרה: "אני מבינה עכשיו. אנסה להראות לכולם אהבה אמיתית, גם אם הם לא יראו לי את זה".
וכך, למדה שרה שאהבה אמיתית היא לא רק תחושה, אלא גם פעולה. מדובר בנתינה מבלי לצפות לתמורה להיות אדיב וסבלני עם הסובבים אותנו. ובדיוק כמו זרע שגדל לפרח יפהפה, אהבה אמיתית יכולה לפרוח ולהביא שמחה לסובבים אותנו.