לפני שנים רבות, היה מלך שאהב מאוד ללבוש בגדים חדשים ומפוארים.
המלך היה מחליף מספר פעמים ביום את הבגדים המלכותיים שלו לבגדים חדשים לגמרי, מלכים רבים מבלים את ימיהם בשיחה עם יועצים ובתיקון בעיות במדינה אבל לא המלך הזה! הוא היה עסוק מדי בשליחת משרתיו לחפש תלבושות מלכותיים שיוכל ללבוש.
יום אחד הגיעו שני זרים לעיר. הם אמרו שהם אורגים בדים מיוחדים, האורגים אמרו שהבד שהם ארגו היה הטוב ביותר שמישהו יראה אי פעם, למעשה, הם לא היו אורגים – הם היו נוכלים.
האורגים המזויפים אמרו שבד הקסמים שלהם יפה יותר מכל בד אחר בעולם אבל רק אנשים חכמים יכולים לראות אותו, הם אמרו שאנשים טיפשים לא יכולים לראות אותו.
עד מהרה הגיעה השמועה למלך על שני האורגים הללו ועל הבד המשובח שלהם, הוא חשב לעצמו: "אני המלך הכי חכם בעולם! אני לא צריך לדאוג מבד הקסמים המטופש הזה."
המלך הלך לראות את שני האורגים. הנוכלים החכמים האלה התרוצצו בחנות שלהם והצביעו על פינות ושולחנות ריקים, הם אמרו בגאווה, "אדוני המלך – תראה את ערימות הבד המשובחות האלה! אין ספק שמעולם לא ראית צבעים יפים כמו אלה!" המלך לא הצליח להבין – הוא לא ראה שום בד, בשום מקום!
המלך רק חשב לעצמו: "אני לא יכול להודיע לאף אחד שאני לא יכול לראות את בד הקסמים הזה! הם יחשבו שאני טיפש.." ולכן, המלך אמר: "אכן! זה הבד הכי יפה שראיתי אי פעם!"
המצעד השנתי הגדול של המלך יתקיים בקרוב, זה היה יום מיוחד שבו כולם בממלכה התייצבו בחצר הממלכה כדי להעריץ את המלך ולעודד אותו להמשיך להנהיג אותם, המלך רצה תלבושת טובה יותר מאי פעם, זה חייב להיות עשוי מהבד הנפלא של האורגים, בד הקסמים!
ובכל זאת היה מעט מאוד זמן עד למצעד השנתי, האם הם יכולים לארוג את הבד בזמן? המלך שאל אותם ושני האורגים המזויפים קמטו את פניהם, כאילו לא היו בטוחים. ואז הם חייכו ואמרו שכן, הם יכולים לעשות לו את התלבושת והגלימה המלכותית המשובחת ביותר שראה אי פעם אבל זה יעלה הרבה מטבעות זהב כדי שהעבודה תהיה מוכנה בזמן למצעד השנתי.
המלך שילם הכל, שני הנוכלים הכניסו את הזהב ישר לתוך התיק שלהם אבל הם לא קנו שום בד משובח, כל מה שהם קנו זה כמה נרות כדי לשים בחלונות בלילה, ככה כולם יגידו, "תראה! האורגים החדשים האלה עובדים כל הלילה כדי להכין את בגדיו החדשים של המלך בזמן למצעד."
בבוקר המצעד הגיע המלך לחנות האורגים, הוא הרגיש בטוח שהפעם יוכל לראות את בד הקסמים, אבל בכל זאת, המלך לא ראה דבר!
כשהגיע זמנו של המלך למדוד את הבגדים, אמרו הנוכלים החכמים: "הבגדים האלה כל כך קלילים ואווריריים שזה ירגיש כאילו אין עליך כלום". ואמנם, כך זה נראה למלך! הוא באמת לא ראה ולא הרגיש שום דבר!
כשהמלך הסתכל במראה, הוא ראה שהוא לא לובש כלום. אבל דמיין שהוא בטח לובש תלבושת מפוארת מאוד שפשוט לא מסוגל לראות.
במצעד הלך המלך נפוח וגאה, כל אדם שראה אותו חשב לעצמו: "אני לא מאמין למה שאני רואה! המלך לא לובש בגדים!"
אף אחד מהאנשים לא אמר דבר מכיוון שלא רצה להיחשב לטיפש שלא מסוגל לראות את הבגדים, האנשים ידעו שרק אנשים חכמים יכולים לראות את בגדי הקסמים, ולכן כולם הריעו למלך ואמרו כמה הבגדים שלו יפים.
לפתע, ילד קטן אחד צעק: "המלך עירום! המלך עירום!" כולם הסתכלו בפליאה על הילד, ואז ילד אחר אמר: "תראו אותו! אין לו בכלל בגדים!"
ואז מישהו צחק. ועוד מישהו. ואז יותר ויותר אנשים התחילו לצחוק. מישהו אמר בקול, "הילדים צודקים, למלך שלנו אין בגדים!"
עד מהרה כולם צחקו בקול.
"אוי לא!" חשב המלך, "עכשיו כולם יודעים שלא הייתי מסוגל לראות את בד הקסמים! הם יידעו שלא דיברתי כי פחדתי ממה שאנשים יחשבו עלי. מה יחשבו עלי עכשיו?"
המצעד חייב להימשך. חשב המלך, וכך המשיך ללכת.. המשרתים מאחוריו המשיכו להחזיק גבוה את הגלימה שבעצם לא הייתה שם בכלל.