מורה בבית הספר עמד מול כיתתו עם צנצנת גדולה וריקה, הוא מילא את הצנצנת עד למעלה באבנים גדולות ושאל את תלמידיו אם הצנצנת מלאה. התלמידים כולם הסכימו שהצנצנת מלאה.
לאחר מכן הוא הוסיף חצץ לצנצנת וניער אותה מעט כדי שהחצץ יוכל להתפזר בין האבנים הגדולות. ואז הוא שאל שוב, "האם הצנצנת מלאה עכשיו?" התלמידים הסכימו שהצנצנת מלאה לגמרי, לאחר מכן שפך המורה חול לתוך הצנצנת כדי למלא את כל החלל הריק שנותר ושאל שוב האם הצנצנת מלאה, התלמידים הפעם היו בטוחים שהצנצנת מלאה לחלוטין, המורה חייך ושפך מים שנספגו בתוך החול וחיחלו עד לתחתית הצנצנת.
המורה הסתכל על התלמידים ושאל "מה השיעור הגדול מהניסוי הזה?", השיב אחד התלמידים "שאם נרצה תמיד נוכל להוסיף עוד משימות ולהספיק יותר בכל פעם שבאמת נרצה", חייך המורה ואמר "גם, אבל יש שיעור נוסף וחשוב באמת, אם לא היינו מכניסים קודם את האבנים הגדולות כל הניסוי לא היה עובד, האבנים הגדולות אלו הדברים החשובים ביותר בחיים שלנו ויש צורך לתת להם מקום לפני הכל".
המורה התבונן בתלמידים ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? החברים? הגשמת החלומות? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות ולתת להם עדיפות ראשונה בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את כל מה שחשוב באמת, אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים כמו החצץ והחול- יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר מספיק מקום לדברים החשובים יותר.
לכן לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי?"
ותמיד תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם.