ל-אמא ברווזה עדיין לא היו ילדים כי אף אחת מהביצים שלה עדיין לא בקעו.
היא חיכתה בסבלנות יום ולילה. יום אחד, כשדגרה על הביצים, אמא ברווזה הרגישה שמשהו זז מתחתיה.
סדק!! סדק!! סדק!! סדק!! צעקה מאושר!
אמא ברווזה התבוננה כיצד הביצים בוקעות אחת אחת. היא כל כך התרגשה להוביל את ילדיה לבריכה וללמד אותם את כל הדרכים להיות ברווזים. לרוע מזלה של אמא ברווזה, ביצה אחת עדיין לא בקעה. הביצה הזו הייתה גדולה יותר מהשאר. הביצה הזו הייתה חומה יותר מהשאר. הברווזים הקטנים שלה חיכו בקוצר רוח עוד ימים ולילות.
"אני רוצה ללכת לבריכה, אמא," ברווז אחד אמר.
"בואי נלך! בואי נלך!" שניים נוספים אמרו בהתרגשות.
אבל אמא ברווזה אמרה לכולם לחכות, כי היא הבטיחה לעצמה שתאהב את כל ילדיה באותה המידה וביצה אחת עדיין לא בקעה.
עם שחר היום השלישי להמתנה, הביצה החומה הגדולה החלה לרטוט. רעדה ורעדה וכל הברווזים התבוננו במתח.
ואז פתאום סדקים החלו להופיע בביצה!
מתוך הביצה החומה הגדולה צץ ראש גדול ומוזר למראה של ציפור שלא נראה כמו ברווז. מקור הברווז הזה היה ארוך מדי, נוצותיו היו מעט משונות, ופניו היו מעט מכוערים!
עם זאת, אמא ברווזה הבטיחה לעצמה שתאהב את כל ילדיה באותה המידה.
אמא ברווזה הובילה את ילדיה לבריכה הסמוכה והחלה ללמד כל ברווזון כיצד להיות ברווז ראוי.
היא לימדה אותם כיצד לגעגע. כל ברווזון גיעגע "קוואק קוואק" בתורו.
לְגַעגֵעַ!! לְגַעגֵעַ!! לְגַעגֵעַ!! לְגַעגֵעַ!! אמרה אמא ברווזה.
הברווזון המכוער השמיע קול משונה שלא נשמע קרוב לגיעגוע של הברווזונים האחרים.
כל הברווזים בבריכה בהו בברווזון המכוער והחלו לצחוק. אמא ברווזה העבירה בעצב את הברווזונים הקטנים שלה לחלק אחר בבריכה. הברווזונים האחרים צחקקו ולעגו למכוער. שתי ברווזים סמוכים שחו במקום וניקרו את נוצותיו של הברווזון המכוער.
"הוא לא נראה כמונו!" אחד התבדח. "הוא מכוער!" השני לגלג. הברווזון המכוער כינס את ראשו בבושה.
אמא ברווזה התביישה מאוד מהברווזון המכוער שלה וגרמה לו להישאר בפינת הבריכה בזמן שהאחרים התאמנו בשחייה, צלילה והתזה.
ערב אחד, כשכל הברווזים בבריכה הלכו לישון, הברווזון המכוער החליט שהגיע הזמן שהוא יעזוב. הוא ידע שהוא גורם לאימו מצוקה והוא לא רוצה לחיות במקום בו הוא חש לא רצוי, הברווזון המכוער הקטן ברח. הוא הלך הרחק מהבריכה בה נולד. הוא השתכשך בין צמחי ביצות קטנים וקני נחל גדולים וערימות זבל. כל המקום הזה גרם לו להיות מלוכלך מאוד. הוא התקרב לבריכה חדשה שהתמלאה במשפחה של ברווזים אחרים. הברווזים האלה שחו בשמחה. הוא התקרב לאחד הברווזונים שנראו קצת גדולים ומבוגרים ממנו. "שלום לך!" אמר הברווזון המכוער לאחד מהם. משפחת האווזים החדשה הביטה בברווזון המכוער, "מי אתה?" שאלה אמא אווזה. "מה אתה?" שאל אבא אווז, הברווזון בהה במשפחת האווזים וכולם החלו לצחוק למראה הברווזון המכוער, “למרות שאתה די מוזר למראה אתה יכול להישאר איתנו! אתה מוזמן להצטרף למשפחה שלנו." הברווזון המכוער היה מאושר מאוד.
האווזים היו מאוד אדיבים אליו למרות שצחקו על המראה שלו, ימים רבים עברו והברווזון המכוער חי באושר עם האווזים.
הוא אהב לשחק עם האווזים הקטנים, האם והאב התייחסו אליו כמו לבנים האחרים שלהם, הכל היה מושלם.
עד שיום אחד צייד וכלב התקרבו לבריכה. הצייד החל לירות לעבר האווזים והכלב רדף אחריהם, הברווזון המכוער לא יכול היה לעשות דבר מלבד לשבת בשקט ולהסתתר, כשהכלב התקרב אליו, רחרח ושאל "מה אתה? אתה מאוד מכוער! ” אמר ורץ לחפש אווז אמיתי לתפוס, בעיצומו של הצייד, הברווזון המכוער היה שוב בצער, אך לפתע הרגיש רטט משונה בכנפיים, הברווזון המכוער ניסה לעוף אך לא היה לו מספיק כוחות, במקום זאת הוא תפס מחסה בין קני סוף למשך הלילה. בבוקר הברווזון המכוער התעורר לקולות של שני בני אדם. "מה זה?" שאלה האישה זקנה. "ברווז, אולי?" ענה בעלה. "בדיוק מה שהיינו צריכים!" קראה האישה. לקחו את הברווז וקיוו שיטיל להם ביצים, הם חיכו וחיכו … וחיכו. אבל שום דבר לא קרה. הברווזון המכוער מעולם לא הטיל ביצים, עם זאת, הוא גדל והיה קשה יותר לטפל בו. למרות שהחקלאי ואשתו חיבבו את הברווזון המכוער, לא היה להם יותר מקום בביתם. וכך, הם הוציאו אותו החוצה. "לך מצא לעצמך משפחה שתאהב אותך!" צעק האיכר בעצב כשסגר את הדלת. הברווזון המכוער הלך רחוק מבית האיכר. הוא צעד בין צמחים באגם הקפוא, באורח פלא, הברווזון המכוער שרד את הקור המקפיא של החורף.
עם האביב נמסו כל הבריכות הקפואות והכפור התאדה מצמחי הביצה וקני הנהר. הברווזון המכוער עדיין היה עצוב.
הוא התקרב לבריכה צלולה וראה משפחה של ציפורים הכי יפות שראה בחייו – ברבורים.
כשישב ליד שפת הנהר, הוא אפילו לא העז לשאול את הציפורים האלה אם הוא יכול להצטרף, מכיוון שהוא ידע שאם הוא מכוער מכדי לחיות עם ברווזים, אווזים ובני אדם, הוא בוודאי מכוער מכדי לחיות עם ברבורים.
לפתע, ברבור החליק בחן דרך המים אל המקום בו ישב הברווזון המכוער.
"הנוצות שלך הן הכי לבנות שראיתי בחיי. ממש נוצצות בשמש! ” קרא הברבור לברווזון המכוער.
מבולבל, הברווזון המכוער שוטט למים והציץ בבואתו. להפתעתו הרבה, הוא לא היה ברווז מכוער, כי הוא בכלל לא היה ברווז! הוא היה ברבור לבן יפהפה עם צוואר ארוך ואלגנטי.
הוא נכנס למים והצטרף למשפחתו החדשה.
יום אחד, כשהברבורים שחו, האיכר ואשתו טיילו עם ילדם. הברבור זיהה את האיש ואשתו.
הם התקרבו לקצה הבריכה והחלו להאכיל את הברבורים פירורי לחם.
החקלאי הביט ב'ברווזון 'המכוער שמצא בעבר ואמר, "נראה שמצאת לעצמך משפחה. אתה הברבור הכי יפה שראיתי. "
בשאר ימיו חי הברבור באושר עם משפחת הברבורים החדשה שלו והתקבל בברכה לעתים קרובות על ידי האיכר ומשפחתו.