הדייג ודג הזהב

היה היה פעם דייג שחי עם אשתו בבקתה קטנה קרוב לחוף הים.

הדייג נהג לדוג במשך כל היום, יום אחד, כשישב על החוף, מביט בגלים הנוצצים, לפתע נסחף המצוף שלו עמוק למים, משך הדייג את החכה ושלף דג זהב יפייפה, הדג אמר, "בבקשה תן לי לחיות! אני לא דג אמיתי. אני נסיך מכושף, בקש מה שתרצה רק שים אותי שוב במים ושחרר אותי לחופשי!", "הו, הו!" אמר האיש. "אתה לא צריך לשכנע אותי, אני אשחרר אותך לחופשי דג קטן", החזיר הדייג את הדג למים, הדג זינק ישר לקרקעית המים.

אשתו של הדייג הייתה עצבנית ומרירה, תמיד מצאה על מה להתלונן ולרגוז, כשהדייג חזר הביתה הוא סיפר לה איך תפס דג זהב, ואיך הוא אמר לו שהוא בעצם נסיך מכושף שיכול לתת לו מה שירצה בתמורה לכך שישחרר אותו, "לא ביקשת ממנו דבר?" אמרה האישה. "אנחנו חיים כאן בצורה אומללה מאוד, בבקתה מלוכלכת, תחזור מייד לדג ותגיד לו שאני רוצה בית קטן, הדייג לא אהב את זה אך הלך לחוף הים, וכשחזר לשם המים נראו צהובים וירוקים. הוא עמד על שפת המים ואמר, "הו דג זהב קטן! עזור לי! אשתי שלחה אותי לבקש ממך מתנה! ", שחה הדג ואמר: "נו, מה רצונה? מה אשתך רוצה?" "אה!" אמר הדייג. "היא אומרת שכאשר תפסתי אותך, הייתי צריך לבקש ממך משהו לפני שאני מרפה ממך, היא לא אוהבת לגור יותר בבקתה הקטנה ורוצה בית קטן." "לך הביתה" אמר הדג, "היא כבר בבית קטן'!", הלך האיש לביתו וראה את אשתו עומדת בפתח דירה קטנה ונחמדה, "בוא, בוא!" אמרה האישה. "האם זה לא טוב בהרבה מהבקתה המטונפת שהייתה לנו?" סלון, חדר שינה ומטבח ומאחורי הבית היה גן קטן עם מגוון פרחים ופירות. "אחח איזה כיף!" אמר הדייג, הכל התנהל כשורה במשך שבוע-שבועיים, ואז אמרה אשתו, "בעלי, אין לנו הרבה מקום בבית הקטן הזה, החצר גם קטנה מדיי, הייתי רוצה שיהיה לי טירה לחיות בה. לך לדג שוב ותגיד לו לתת לנו טירה. " "אישה," אמר הדייג, "אני לא רוצה ללכת אליו שוב, אולי הוא יכעס, אנחנו צריכים להיות מאושרים עם הבית הקטן והיפה הזה, "שְׁטוּיוֹת!" אמרה האישה. "הוא יעשה את זה ברצון רב, אני יודעת. תלך ותנסה!" הדייג הלך, אך ליבו היה כבד מאוד וכשהגיע לים הוא נראה שחור וקודר, אם כי היה רגוע מאוד. הוא התקרב לקצה הגלים ואמר, "הו דג קטן שלי! עזור לי! אשתי שוב שלחה אותי לבקש ממך מתנה!" "טוב, מה היא רוצה עכשיו?" אמר הדג. "אה!" אמר האיש בשמחה. "אשתי רוצה לגור בטירה" "חזור הביתה," אמר הדג, "היא עומדת כבר בשערו.", הלך הדייג ומצא את אשתו עומדת לפני שער טירה גדולה, הם נכנסו יחד לטירה ומצאו שם הרבה מאוד משרתים, כל החדרים היו מרוהטים ומלאים בכל טוב, מאחורי הטירה היה גן באורך של חצי קילומטר, מלא בכבשים, עזים, ארנבות וצבאים, בחצר היו המון פרות מלאות בחלב, "ובכן," אמר האיש, "עכשיו נהייה מאושרים מאוד בטירה היפה הזו למשך שארית חיינו." "יתכן" אמרה האישה, "אבל בוא נישן על זה לפני שנחליט אם זה הסוף", למחרת בבוקר, כאשר התעוררה האישה, העירה את בעלה ואמר: "קום ולך שוב אל הדג כי אני רוצה להיות מלכה".

"אשה, אשה," אמר האיש, "למה שתרצי להיות מלכה? יש לנו כל מה שאנחנו צריכים."

"בעל," אמרה האישה, "לך אל הדג תכף ומייד ותבקש ממנו שאהיה מלכה"!

הדייג הלך די בצער, הפעם הים נראה בצבע אפור כהה, והוא היה מפוזר בגלים ובקצף רב.

"הו דג קטן
עזור לי!
אשתי שלחה אותי לבקש ממך מתנה! "

"טוב,מה עכשיו?" אמר הדג, "אשתי רוצה להיות מלכה." אמר הדייג.

"לך הביתה," אמר הדג, "היא כבר מלכה."

הדייג הלך הביתה, וכשהתקרב לארמון ראה חיילים, ושמע קול תופים ושופרות, כשנכנס הוא ראה את אשתו יושבת על כסא זהב ויהלומים, עם כתר על ראשה ומכל צד שלה עמדו שש נערות יפייפיות,
"טוב, אישה," אמר הדייג, "את מלכה?"

"כן," אמרה האישה, "אני מלכה.", כשהסתכל עליה זמן רב, אמר, "עכשיו לא נצטרך לבקש שום דבר מהדג לעולם."

"אני לא יודעת" אמרה. "לעולם זה הרבה זמן. אני מלכה, זה נכון, אבל זה מתחיל לעייף אותי ואני חושבת שהייתי רוצה להיות קיסרית."

"אוי ואבוי, אשה! מדוע שתרצי להיות קיסרית?" אמר הדייג. "בעל," אמרה האישה המרירה, "לך לדג! תבקש ממנו לעשות אותי קיסרית."

"אני לא בטוח שהדג לא יכול לעשות אותך קיסרית, ולא הייתי רוצה לבקש ממנו דבר כזה."

"אני מלכה" אמרה האישה "ואתה העבד שלי – אז לך מיד!" הדייג נאלץ ללכת, ומלמל כשהלך, "זה לא יביא תועלת, זה יותר מדי לבקש, הדג עייף וכועס ובטח נצטער על מה שעשינו." עד מהרה הוא הגיע לחוף הים, המים היו שחורים ובוציים למדי, מערבולת אדירה נשבה מעל הגלים וסובבה אותם, אבל הוא הלך הכי קרוב שהוא יכל עד לקצה המים, ואמר,

"הו דג קטן!
עזור לי!
אשתי שלחה אותי לבקש ממך מתנה! "

"מה עכשיו?" אמר הדג. "אה!" אמר הדייג, "היא רוצה להיות קיסרית."

"לך הביתה," אמר הדג, "היא כבר קיסרית." שב הדייג הביתה, וכשהתקרב ראה את אשתו יושבת על כס מלכות עשוי זהב מלא, עם כתר גדול על ראשה ומכל צד שלה עמדו השומרים שלה בשורה, לפניה עמדו נסיכים, דוכסים ומשרתים. הדייג ניגש אליה ואמר: "אישה, אתה קיסרית?"

"כן," אמרה האישה, "אני קיסרית."

"אה!" אמר האיש בעודו מביט בה. "איזה דבר טוב להיות קיסרית!"

"אני מאוד לא רגועה כל עוד השמש והירח זורחים ללא רשותי. לך מיד לדג!" אמרה האישה, האיש הלך ורעד מפחד, כשהוא ירד לחוף הייתה סערה איומה, כל העצים והסלעים ממש רעדו. כל השמים נעשו שחורים בעננים סוערים עם ברקים ורעמים ברקע.

הדייג זחל לעבר הים, וזעק, ככל יכולתו, "הו דג קטן! עזור לי! אשתי שלחה אותי לבקש ממך מתנה! " "מה היא רוצה עכשיו?" אמר הדג. "אה!" אמר הדייג. "היא רוצה להיות אדונית השמש והירח."

כשהדג שמע את בקשתה האחרונה, הוא החליט לרפא את חמדנותה של האישה, לקח בחזרה את כל מה שהוא נתן לה והחזיר אותה לבקתה הקטנה שהייתה בה.

———————————————————————–

מהו מוסר ההשכל של הסיפור?