מדינת האור, יפהפיה ומוארת, הייתה תמיד מקום של שלום ואהבה. אנשיה היו פועלים יחד, לומדים זה מזה ובונים דברים נפלאים, היו שם בתים, פרחים והמון עצי פרי טעימים.
ליד מדינת האור, בצד השני של ההר, הייתה חבויה עיר החושך, בעיר זו שלטה שנאה וקנאה. החושך שם היה לא רק פיזי, אלא גם פנימי בתוך הלב של האנשים, כל יום האנשים בעיר החושך חשבו על דרכים לפגוע במדינת האור, שום דבר טוב לא צמח בעיר החושך והאפלה הייתה בכל מקום.
יום אחד, הגיעו שליחי עיר החושך אל מדינת האור והתחילו לכבות את האור היפה שהיה בה, החושך התחיל להתפשט ברחבי מדינת האור, רוחות של עצב וחשש התחילו להסתובב בין התושבים, הילדים הקטנים כבר לא שיחקו ברחובות, והמבוגרים הפסיקו לחייך.
אך מתוך החושך, זרח אור קטן, הילדה הקטנה עם העיניים הבוהקות, לא הסכימה לוותר, היא זכרה את השירים ששרו ביחד והשמחה שתמיד הייתה במדינת האור, הילדה האמינה שהאור ישוב ומדינת האור תנצח את עיר החושך, הילדה החליטה למצוא דרך להחזיר את האור למדינה, היא פנתה אל מנהיגי המדינה, היא שאלה אותם איך ניתן להחזיר את האור.
מנהיגי המדינה היו מנותקים מרוח התושבים והילדים, הם היו מבולבלים ולא ידעו מה לענות לילדה הקטנה עם העיניים הבוהקות.
הילדה התייעצה עם סבתה, אשר סיפרה לה על "אבן האור" – אבן מסתורית שהייתה בעלת סגולות של הגנה, שמירה ואור מיוחד שמצליח לנצח את כל כוחות החושך, האבן נמצאת במקום סודי ויכולה ללא ספק להאיר שוב את כל המדינה.
הילדה הודיעה לכל הילדים במדינה על המסע שלה למצוא את "אבן האור", הילדים, שבליבם פרצו זרעי התקווה והאהבה, החליטו להצטרף אליה, הם יצאו לדרך ועברו מסע מלא אתגרים אך היו גם מלאי אמונה, תקווה ואהבה, הילדים לא היו מוכנים לוותר והמשיכו במסע לעבר "אבן האור".
לאחר ימים רבים של מסע, הגיעו אל המקום שבו הייתה מוחבאת "אבן האור", במקום עמדו שליחי עיר החושך עם מבט זועם על פניהם, אנשי עיר החושך שמרו על האבן בתוך סלעים כדי לנסות למנוע ממנה להאיר ולוודא שהאור לעולם לא ישוב, הם צחקו כשראו את הילדים הקטנים, אך למעשה לא הבינו את כוחה של התקווה והאמונה.
הילדים עמדו מולם באומץ רב, הם התארגנו יחד בגבורה והצליחו לגרש את שליחי עיר החושך ולשחרר את "אבן האור".
כאשר הם החזירו את "אבן האור" למדינתם, האור התפשט בכל הרחובות והבתים, הצעירים והמבוגרים יצאו מבתיהם, דמעות של שמחה זרמו על פניהם, השמחה חזרה, השירים שוב נשמעו, והחיוך הפך להיות חלק בלתי נפרד מהיום יום של כולם.
עיר החושך, שראתה את האור הזורח ממדינת האור, לא יכלה להישאר אדישה, היה לתושביה קשה מאוד לראות את כל האור הבוהק והם עזבו את עיר החושך למקום אפל ומרוחק ממדינת האור.
וכך, בזכות הילדים, האור ניצח את החושך, מדינת האור חזרה להיות מקום של אהבה, שלווה ושמחה.
תושבי מדינת האור הפכו לחזקים ומאוחדים לנצח.
