לפני שנים רבות, עכבר קטן שגר בכפר הזמין את חברו שהתגורר בעיר לבקר אותו, עכבר העיר התיישב לארוחת ערב והוא הופתע לגלות שלעכבר הכפר אין כמעט מה לאכול מלבד ארוחה דלה, פשוטה וכפרית.
"מה זה?" שאל עכבר העיר, "זה מה שאתה אוכל? אתה צריך לראות איך אני חי! יש לי כל מיני מאכלים משובחים שאני אוכל בכל יום, אתה חייב לבוא לבקר אותי ולראות כמה נחמד לגור בעיר!”.
יום אחד עכבר הכפר הקטן הסתקרן לגבי הדיבורים של עכבר העיר, זאת למרות שלא הרגיש שחסר לו דבר, הוא החליט ללכת לעיר כדי לבקר את חברו עכבר העיר.
המקום הראשון שעכבר העיר לקח את עכבר הכפר היה לראות ארון מטבח שנמצא במחסן של המסעדה שבה הוא גר, שם, על המדף הנמוך ביותר, מאחורי כמה צנצנות זכוכית, עמדה שקית גדולה של סוכר חום, עכבר העיר הקטן כרסם חור בשקית והזמין את חברו לנשנש קצת בעצמו.
שני העכברים הקטנים כרסמו וכרסמו, ועכבר הכפר הרגיש שהוא לא טעם משהו כל כך מתוק בחייו, הוא חשב לעצמו "איזה מזל יש לעכבר העיר, זה מאכל משובח מאוד..", לפתע דלת הארון נפתחה במהירות, הטבח נכנס להביא מעט קמח.
"לרוץ! מהר!" צעק עכבר העיר!
הם רצו הכי מהר שהם יכלו עד שהגיעו אל החור הקטן שממנו הם נכנסו למחסן המסעדה, עכבר הכפר הקטן רעד כולו והיה בהלם ובפחד, לעומתו, עכבר העיר הקטן אמר, "זה כלום ושום דבר, היא תיכף יעלם ואז נוכל לחזור."
לאחר שהטבח הלך וסגר את הדלת הם נכנסו בשקט שוב פנימה לתוך המחסן, הפעם לעכבר העיר היה משהו חדש להראות, הוא לקח את עכבר הכפר הקטן לפינה במדף העליון, שם עמדה פתוחה צנצנת גדולה של פירות מיובשים, הם הוציאו מהצנצנת שזיף מיובש גדול והתחילו לנשנש אותו, זה היה אפילו טוב יותר מהסוכר החום. עכבר הכפר הקטן אהב את הטעם עד כדי כך שכמעט ונחנק מרוב שהוא אכל מהר את השזיף הטעים, לפתע, בעיצומה של הארוחה, קפץ מולם חתול רחוב שהתגנב לתוך המחסן!
"מה זה?" אמר עכבר הכפר?! עכבר העיר רק צעק: "רוץ! זה חתול שרוצה לטרוף אותנו!"
העכברים רצו במהירות לחור הקטן שממנו נכנסו לתוך מחסן המסעדה.
ברגע שהם יצאו מכלל סכנה אמר עכבר העיר, "זה היה החתול הזקן שגר ליד המסעדה, אם הוא היה תופס אותנו היינו אבודים."
"זה נורא" אמר עכבר הכפר הקטן, "בואו לא נחזור שוב לארון. זה מסוכן מאוד."
"לא!" אמר עכבר העיר בנחרצות, "אני אקח אותך למרתף של המסעדה, יש שם משהו מיוחד מאוד".
עכבר העיר לקח את חברו הקטן במורד מדרגות המרתף אל ארון גדול במיוחד שבו היו הרבה מדפים, על המדפים היו צנצנות חמאה, וגבינות מסוגים שונים בתוך שקיות, מעל ראשיהם נתלו צרורות נקניקיות טריות ובתוך ארגזים גדולים היו המון פירות, הריח היה כל כך טוב שזה עלה לראשו של עכבר הכפר הקטן, הוא ניגש למדף של החמאה ואכל ממנה, הריח והטעם היו נהדרים, לפתע הוא ראה בפינה של הארון גבינה מיוחדת בתוך קופסא מחוררת מברזל, עכבר הכפר ניגש לעבר הגבינה ורצה להיכנס לתוך קופסת הברזל כדי לאכול את הגבינה..
"עצור! עצור!" צעק עכבר העיר. "זו מלכודת!"
עכבר הכפר הקטן עצר ואמר, "מה זה מלכודת?"
"הדבר הזה הוא מלכודת," אמר עכבר העיר הקטן. "ברגע שאתה נוגע בגבינה עם השיניים, הקופסא נסגרת ואתה כלוא בתוכה."
עכבר הכפר הקטן הביט במלכודת עם הגבינה, והוא הביט בעכבר העיר הקטן. "תסלח לי" הוא אמר, "אני חושב שאלך הביתה. אני מעדיף אוכל פשוט עם אכילה בשלווה ובנחת, הרבה יותר מאשר סוכר חום, פירות מיובשים וגבינה טעימה – אבל להיות בלחץ כל הזמן!"
וכך, עכבר הכפר הקטן חזר לביתו, ושם הוא נשאר כל חייו.