ביל והנרי גלשו במזחלת השלג שלהם עם כלבי מזחלות שידעו לרוץ בשלג ובקור המקפיא של קנדה, בנוסף לכך היו להם גם מספר כלבי צייד שליוו אותם במסע המסוכן.
לפתע הופיעה להקת זאבים שהונהגה על ידי זאבה עם עיניים כחולות, הלהקה הקיפה אותם והזאבים היו נראים אכזריים מאוד, הם זינקו על כלבי המזחלות והבריחו אותם, לאחר מכן הזאבים הבריחו גם את ביל ומספר כלבי צייד, הנרי הצליח לברוח עם 2 כלבים בלבד ובכך ניצל.
במסעו בשלג הקפוא הוא הצליח למצוא אייל ולצוד אותו כדי לשרוד ולאכול משהו. להקת הזאבים התפזרה ולאחר מספר חודשים הזאבה עם העיניים הכחולות המליטה חמישה גורים, רק אחד מהם, גור אפור מצליח לשרוד בחורף הקשה.
יום אחד, אמא זאבה יצאה לצוד והגור שיחק מחוץ למערה ונלכד ע"י אינדיאנים.
האינדיאנים קראו לו "פנג הלבן" ולקחו אותו לכפר שלהם. האינדיאני שהחזיק בפנג כונה "בונה אפור" והוא מכר את פנג לחברו "האינדיאני הכתום" מכיוון שהיה חייב לו כסף שהפסיד לו בקרבות כלבים.
הכלבים האחרים בכפר התייחסו בצורה מרושעת לפנג הלבן, הרי שהוא היה זאב והיה שונה מהכלבים הרגילים, הם תקפו אותו והוא גדל כזאב בודד ופראי וכדי לשרוד היה עליו להפוך ללוחם הטוב ביותר בכפר.
האינדיאני הכתום התייחס לפנג הלבן בצורה מרושעת. הוא היה כולא אותו ומתייחס אליו באכזריות, פנג גדל בכפר בעל כורחו, ותמיד חלם על היום שיחזור לטבע שכל כך אהב לשחק בו כשהיה גור קטן.
האינדיאני הכתום ארגן קרבות כלבים והתפרנס מכך, הוא חשב שפנג מיוחד שכן היה חזק יותר מכל הכלבים של הכפר. האינדיאני הכתום ניצל את פנג בכך שהרעיב והתעלל בו, ובכך, פנג היה כעוס ותוקפני וניצח בכל הקרבות.
יום אחד האינדיאני הכתום לקח את פנג לקרב גדול מול כלב בולדוג חום, פנג לא אכל טוב ולא ישן טוב ולכן לא היה מרוכז בקרב, הוא התבונן בבולדוג והרגיש שהוא פשוט נרדם, הוא ראה את הבולדוג כמה פעמים רץ לעברו ופנג היה מבולבל לחלוטין, הבולדוג עמד שם ופשוט התבונן בפנג בפליאה.
הבולדוג ראה שפנג מבולבל וקפץ לעברו, הבולדוג נשך את פנג מספר פעמים וניצח את הקרב הגדול. האינדיאני הכתום ראה שפנג הפסיד את הקרב והתקרב עם המקל כדי להכות אותו, לפתע קם איש בשם דוד מהקהל והגן על פנג, הוא ראה את האכזריות של האינדיאני הכתום והחליט לשים לזה סוף, דוד דחף את האינדיאני והפיל אותו אל הקרקע, לאחר מכן הוא לקח את פנג.
פנג היה כעוס ואכזרי, אך דוד טיפל בו במסירות, הוא הכניס אותו לביתו בעיר הגדולה ליד הכפר, דוד דאג ללטף ולהאכיל את פנג בכל יום, פנג נשך את דוד מספר פעמים אך דוד המשיך להעניק לו חום ואהבה במסירות.
לאחר מספר חודשים פנג התרכך ואהב מאוד את דוד, הוא ראה שיש גם בני אדם טובים ולא כולם אכזריים כמו הקודמים שפגש בחייו, דוד ופנג טיילו בעיר ופנג נהנה מאוד, פנג הפך להיות ממש חלק מהמשפחה של דוד עם ילדיו וכלבת הבית שלהם.
פנג העביר זמן רב עם כלבת הבית וככל שעבר הזמן הוא התאהב בה יותר ויותר. בעבר, הוא היה בטוח שכל הכלבים רעים מכיוון שלא הכיר שום דבר לגביהם חוץ מאשר קרבות הכלבים שהיה כל כך רגיל אליהם, וכך פנג התאהב בדוד ומשפחתו וגם בכלבת הבית, הוא חי איתם באושר רב וזכה למשפחה חמה ואוהבת.
