רפונזל

פרק 1

הנגר ואשתו

פעם, לפני שנים רבות, גרו יחד- נגר ואשתו. יותר מהכל, הם רצו ילד משלהם. סוף סוף, משאלתם התגשמה – האישה עמדה ללדת!

מחלון הקומה השנייה של ביתם הקטן, יכלה האישה לראות את הגן הסמוך. שורות טריות של צמחים ופרחים היו שם! אבל אף אחד לא העז לעבור את חומת הגן כדי לראות אותם מקרוב. כי הגן היה שייך למכשפה!

יום אחד האישה הסתכלה מחלונה על הגן. כמה רעננים היו ראשי החסה והגדולים! "זה בדיוק מה שאני צריכה לאכול!" אמרה האשה לבעלה. "אתה חייב ללכת להביא לי קצת."

"אבל אנחנו לא יכולים!" אמר הנגר. "את יודעת בדיוק כמוני שהגן שייך למכשפה, שגרה בסמוך."

"אם אני לא אוכל לקבל את החסה הזאת," אמרה האישה, "אני לא אוכל שום דבר בכלל!"

מאוחר באותו לילה, טיפס הנגר מעל חומת הגן. בצעדים שקטים מאוד, הוא לקח ראש חסה ירוק אחד. בצעדים שקטים יותר הוא חזר אל חומת הגן. אשתו אכלה את החסה מיד.

אבל אכילת החסה רק גרמה לה לרצות עוד! אם לא הייתה יכולה לקבל יותר חסה, היא אמרה, לא אוכל בכלל! אז למחרת בלילה, הנגר טיפס בחזרה מעל חומת הגן. הוא לקח עוד ראש חסה אחד. בבת אחת נשמע קול גבוה ורם:

"תפסיק! מה אתה חושב שאתה עושה?"

"אני… אה… מביא חסה לאשתי," אמר הנגר.

"אתה גנב!" צעקה המכשפה. "אתה תשלם על זה!"

"אנא!" אמר הנגר. "אשתי עומדת ללדת. היא ראתה את החסה שלך וכל כך רצתה אותה."

"למה שיהיה אכפת לי מזה?" צעקה המכשפה.

"אני אעשה הכל!" אמר הנגר. הוא חשב, "אולי אני יכול לבנות לך משהו."

"אתה אומר שתעשה הכל?" אמרה המכשפה.

"כן," הוא אמר.

"בסדר גמור!" אמרה המכשפה. "הנה העסקה. קדימה – קח את כל החסה שתרצה. לאשתך תהיה ילדה. וכשהיא תלד, התינוקת תהיה שלי!"

"מה?!" אמר הנגר. "לעולם לא אסכים לזה!"

"אתה כבר הסכמת!" אמרה המכשפה. והיא צחקה צחוק מרושע.

פרק 2

המגדל

עד מהרה נולדה לאישה תינוקת, בדיוק כפי שאמרה המכשפה. כדי לשמור על התינוקת מפני המכשפה, הנגר בנה מגדל גבוה בעומק היער. הוא בנה מדרגות שהובילו לחדר בחלק העליון, חדר עם חלון אחד.

אבל למכשפה היה כדור בדולח. הכדור הראה לה איפה התינוקת נמצאת, בחדר העליון של המגדל. יום אחד כשהנגר ואשתו היו שניהם בבית, היא הטילה כישוף על שניהם. הם שקעו בשינה עמוקה מאד. ומיד הלכה המכשפה אל המגדל.

בחדר העליון, המכשפה אמרה לתינוקת, "אני אקרא לך רפונזל. כי זה שם החסה שהביאה אותך אלי. עכשיו רפונזל, את שלי!"

אבל המכשפה לא ידעה איך לטפל בתינוקת. רפונזל גדלה והפכה לילדה, והמכשפה אפילו לא ידעה איך לגזור את שערה. שיערה הבלונדיני של הילדה הלך והתארך מדי יום.

כל מה שהמכשפה יכלה לעשות זה להשאיר את הילדה נעולה בחדר בחלק העליון של המגדל. היא אמרה לילדה שהעולם הוא מקום רע מאוד. זו הסיבה שהיא לא יכולה לצאת מהמגדל.

כשהיא גדלה, פעמים רבות אמרה רפונזל למכשפה, "אין לי כאן מה לעשות! למה אני חייבת להישאר במגדל הזה כל הזמן?"

והמכשפה צעקה בחזרה, "כבר אמרתי לך כל כך הרבה פעמים! העולם הוא מקום רע מאוד. עכשיו לכי תסתרקי ותהיי בשקט".

"אבל האם זה באמת כל כך רע שם בחוץ? לפעמים אני שומעת אנשים צוחקים למטה," הייתה רפונזל עונה לפעמים.

ביום הולדתה ה-12, רפונזל אמרה למכשפה, "לא אכפת לי מה את אומרת יותר! כל כך נמאס לי להישאר כאן לבד כל הזמן! כשתלכי, אני אשבור את הדלת. אני אעשה חור. אני ארוץ במדרגות ואז החוצה, לא משנה מה תגידי!"

"תחשבי שוב!" אמרה המכשפה. בכוחה היא גרמה לכל המדרגות במגדל להיעלם. היא סגרה את הדלתות. עכשיו לא הייתה לרפונזל שום דרך לברוח!

פרק 3

קול שר

במשך הזמן, השיער של רפונזל צמח מאוד מאוד. ברגע שהמדרגות נעלמו, כשביקרה המכשפה את רפונזל היא הייתה קוראת מבחוץ: "רפונזל, רפונזל! תורידי את השיער שלך!"

רפונזל הייתה זורקת את הצמה הבלונדינית שלה מהחלון. המכשפה הייתה אוחזת בשערה כמו חבל. וכך טיפסה המכשפה במעלה קיר המגדל אל החלון בחדרה של רפונזל.

עברו עוד חמש שנים ארוכות. רפונזל המסכנה! היא ידעה שהיא חייבת להישאר בחדר. כל מה שהיא יכלה לעשות זה לשיר שירים עצובים מהחלון. לפעמים ציפורים בצמרות העצים היו מצטרפות לשירים שלה כדי היא תרגיש קצת יותר טוב.

יום אחד, נסיך רכב ביער. הוא שמע קול שירה יפה. "מאיפה זה בא?" שאל את עצמו. הוא התקרב יותר ויותר אל הצליל. לבסוף הוא הגיע למגדל.

"זה מוזר!" הוא אמר והביט סביב חומת המגדל. "אין דלת בתחתית. ובכל זאת מישהו שר בפסגה. איך מישהו נכנס או יוצא משם?" בכל יום, הנסיך חזר למגדל. היה משהו בקול הזה שמשך אותו אחורה. מי הייתה אותה אישה צעירה ששרה בראש? האם הוא יוכל לפגוש אותה אי פעם?

יום אחד כשהנסיך רכב בסביבה, הוא ראה אישה זקנה עומדת מתחת למגדל. הוא קפץ מאחורי עץ כדי להתחבא. זו הייתה מכשפה! הוא שמע אותה קוראת, "רפונזל, רפונזל! תורידי את השיער שלך!" צמה בלונדינית ארוכה נזרקה מהחלון בחלק העליון. הזקנה תפסה את הצמה. והיא טיפסה על הקיר אל החלון שבראש המגדל.

"אה, אה!" אמר הנסיך. "אז ככה זה נעשה!" הוא חיכה.

לאחר זמן מה, שוב נזרקה הצמה מהחלון. המכשפה טיפסה בחזרה אל חומת המגדל. ואז היא הלכה.

הנסיך חיכה. בקול שנשמע כמו המכשפה ככל יכולתו, הוא קרא: "רפונזל, רפונזל! תוריד את השיער שלך!" תוך רגע יצאה מהחלון אותה צמה בלונדינית ארוכה. "זה עבד!" חשב הנסיך. הוא טיפס על חומת המגדל.

רפונזל הופתעה מאוד לראות את הנסיך מטפס לחלון שלה. היא מעולם לא ראתה אדם מקרוב לפני כן מלבד המכשפה, ומעולם לא גבר! "מי אתה?" אמרה בפחד.

"אל תדאגי!" אמר הנסיך. "אני חבר."

"אבל אני לא מכירה אותך," אמרה רפונזל.

"אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך," אמר הנסיך. "מאז ששמעתי אותך שרה שירים מכאן יום אחרי יום. יש לך קול יפיפה! ואני אוהב כשהציפורים שרות איתך."

"כן, גם אני אוהבת את זה," אמרה רפונזל. "זה אולי הדבר היחיד שאני אוהבת, מכיוון שאני חייבת להישאר כאן באותו מגדל ישן, יום אחר יום, כל חיי." רפונזל סיפרה לנסיך על המכשפה. היא אמרה לו שמכיוון שהעולם הוא מקום רע מאוד, עליה להישאר תמיד בחדר המגדל.

"אבל העולם לא רע כמו שהיא אומרת!" אמר הנסיך. הוא סיפר לרפונזל על פרחים ופסטיבלים, משחקים וגנים. הוא סיפר לה על גורים ושלוליות, תותים וסודות.

שעות רבות חלפו. לבסוף, רפונזל אמר שהוא חייב ללכת – המכשפה עשויה לחזור בכל עת! "טוב מאוד," אמר הנסיך. "אבל אני אחזור מחר." רפונזל זרקה את הצמה שלה מהחלון, והנסיך טיפס למטה.

למחרת, הנסיך טיפס בחזרה לחדר של רפונזל. הוא אמר, "יש לי הפתעה בשבילך." הוא הביא לה תותים.

כשטעמה תות חשבה רפונזל, "עכשיו אני יודעת שמה שאמרו לי הוא לא נכון. העולם יכול להיות מקום טוב מאוד! אני חייבת לצאת מהמגדל הזה בהקדם האפשרי." אבל איך?

פרק 4

תכנית מילוט

יום אחד, הנסיך אמר, "לו רק יכולת לצאת מהמגדל הזה. אני יכול לבוא וללכת על ידי טיפוס במעלה הקירות על ידי אחיזה בצמה שלך. אבל ברגע שאני למטה, איך תוכלי לרדת בעצמך?"

"אני יודעת!" אמרה רפונזל. "תביא לי כדור משי בכל פעם שאתה בא. אני יכולה לארוג את המשי לסולם. משי מתקפל כל כך קטן שהמכשפה לא תראה אותו. כשהסולם יתארך מספיק כדי להגיע לקרקע, שנינו נוכל לטפס מכאן."

"זהו זה!" אמר הנסיך. ואז הוא התקרב לרפונזל. "שנינו נהיה חופשיים. כשנצא לעולם, האם תתחתני איתי?"

"כן," אמרה רפונזל, "אני אעשה זאת." כל יום, הנסיך הביא כדור משי לרפונזל. עם הזמן, היא ארגה את המשי לסולם ארוך.

ביום הולדתה ה-18 של רפונזל המכשפה דיברה אליה בקול ברור. "לפני שאת פוצה את פיך עוד הפעם," אמרה המכשפה, "דעי את זה: נמאס לי לשמוע אותך מדברת על כמה את לבד במגדל כל הזמן. זה לא עומד להשתנות, רפונזל! לָנֶצַח!"

"מי אמר שאני לבד בחדר כל הזמן?" אמרה רפונזל.

"מה?!" אמרה המכשפה. "מי היה כאן איתך?"

"אף אחד!" אמרה רפונזל מיד בפחד. "כלומר, אף אחד מלבדך!"

המכשפה לא האמינה לה. היא התחילה לחפש בכל מקום בחדר משהו שיוכיח שמישהו אחר היה שם. עד מהרה היא מצאה את הסולם. היא החזיקה אותו גבוה באוויר. היא צעקה, "מה המשמעות של זה?"

"חבר שלי הנסיך הביא לי את המשי," אמרה רפונזל.

"את לא תראי שוב את הנסיך הזה!" צעקה המכשפה. היא הוציאה סכין. "חתוך, חטף,"וויש וויש" והצמה המקסימה של רפונזל נחתכה!

כשהיא מחזיקה את הצמה ביד אחת, המכשפה צחקה צחוק מרושע. במכת קסם שלה, רפונזל הושלכה למדבר רחוק. אחר כך נשארה המכשפה בחדר המגדל. היא ידעה שבקרוב הנסיך יחזור.

פרק 5

הטיפוס האחרון

המכשפה לא הייתה צריכה לחכות זמן רב. עד מהרה קרא הנסיך בתחתית המגדל, בקול שהיה אמור להישמע כמו שלה, "רפונזל, רפונזל, תורידי את השיער שלך!"

"אז ככה הוא עשה את זה!" חשבה המכשפה. היא אחזה בחוזקה בקצה אחד של הצמה של רפונזל, היא זרקה את הצמה מהחלון. הנסיך אחז וטיפס למעלה. כשהגיע לחלון, הוא הופתע מאוד לראות את המכשפה!

"איפה רפונזל?" הוא קרא. "מה עשית איתה?"

"לעולם לא תראה שוב את רפונזל שלך!" צעקה המכשפה.

המכשפה דחפה את הנסיך כל כך חזק עד שהוא איבד את אחיזתו בחלון. למטה, למטה, הוא נפל!

הנסיך נחת על כמה שיחים מתחת. זה עזר לרכך את הנפילה, אבל לשיחים היו קוצים חדים. כמה מהקוצים נכנסו לעיניו והנסיך המסכן התעוור!

פרק 6

המדבר

במשך שנתיים הסתובב הנסיך העיוור בעולם, וחיפש את רפונזל. מבוקר עד לילה הוא קרא לה, אבל זה לא הועיל. לבסוף הוא הגיע למדבר. יום אחד, הוא שמע קול יפה שר. "אוי!" הוא חשב. "אני מכיר את הקול הזה!" זה היה קולה של רפונזל! הוא התקרב יותר ויותר לקול שהכיר כל כך טוב.

"הנסיך שלי!" קראה רפונזל כשראתה אותו. שניהם התחבקו חזק. שתי דמעות של שמחה נפלו לתוך עיניו של הנסיך. בבת אחת הוא יכול היה לראות שוב!

ומה קרה אחר כך? ובכן, הנסיך ורפונזל חזרו לממלכה שבה התגורר הנסיך. הם נישאו ברגע שהדיעו. הנסיך הפך למלך הארץ ורפונזל הפכה למלכה. שניהם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.