לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הִתְגּוֹרְרוּ בְּבִקְתָּהּ קְטַנָּה אִמָּא חֲזִירָה וּשְׁלֹשֶׁת יְלָדֶיהָ, כְּשֶׁהַחֲזִירִים גָּדְלוּ אִמָּא חֲזִירָה שָׁלְחָה אוֹתָם לְעוֹלָם לְחַפֵּשׂ אֶת מַזָּלָם וְלִבְנוֹת אֶת בֵּיתָם.
הַחֲזִיר הַקָּטָן הָרִאשׁוֹן הָיָה עַצְלָן מְאוֹד וְלָכֵן יָצָא וּבָנָה אֶת בֵּיתוֹ מַקָּשׁ וַעֲשָׂבִים, "אֲנִי רוֹצֶה לָנוּחַ" הוּא אָמַר וְשָׁכַב לִישֹׁן, הַחֲזִיר הַשֵּׁנִי עָבַד קְצָת יוֹתֵר קָשֶׁה אֲבָל גַּם הוּא הָיָה קְצָת עַצְלָן לָכֶן בָּנָה אֶת בֵּיתוֹ מִמַּקְלוֹת, "אֲנִי רוֹצָה לְנַגֵּן וְלָשִׁיר" הוּא אָמַר וְכָךְ עָשָׂה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, הַחֲזִיר הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי הָיָה חָרוּץ וְהֶחֱלִיט לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ עִם לְבֵנִים חֲזָקוֹת, הַחֲזִיר הֶחָרוּץ תִּכְנֵן כָּל פְּרָט וַאֲפִלּוּ בְּנָהּ אַח וַאֲרֻבָּה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נָעִים וְחַם בַּחֹרֶף הַקַּר, אָמַר הַחֲזִיר הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי "מְעֻלֶּה! יִהְיֶה לִי נָעִים כָּאן וְנִרְאֶה שֶׁהַבַּיִת יָכוֹל לַעֲמֹד בָּרוּחוֹת הַחֲזָקוֹת בְּיוֹתֵר".
לְמָחֳרָת עָבַר בְּמִקְרֶה זְאֵב בַּנָּתִיב שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרְרוּ שְׁלֹשֶׁת הַחֲזִירִים הַקְּטַנִּים, רָאָה אֶת הַבַּיִת מִקַּשׁ וְהָרֵיחַ אֶת הַחֲזִיר שֶׁנִּמְצָא בִּפְנִים, דָּפַק בַּדֶּלֶת וְאָמַר "חֲזִיר קָטָן – הַכְנֵס אוֹתִי פְּנִימָה! אֲנִי רָעֵב!" אֲבָל הַחֲזִיר הַקָּטָן רָאָה אֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁל הַזְּאֵב וְאָמַר "לֹא! תֵּלֵךְ מִפֹּה!" הַזְּאֵב הֶרְאָה אֶת שִׁנָּיו הִתְנַשֵּׁף וְנָשַׁף שׁוּב וָשׁוּב עַד שֶׁהֵעִיף אֶת כָּל הַבַּיִת!
הַחֲזִיר הַקָּטָן הָרִאשׁוֹן בָּרַח וְנִמְלַט לְהִסְתַּתֵּר עִם הַחֲזִיר הַקָּטָן הַשֵּׁנִי, הַזְּאֵב הִמְשִׁיךְ בַּנָּתִיב וְעָבַר לְיַד הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁעָשׂוּי מַקְלוֹת, רָאָה אֶת הַבַּיִת וְהָרֵיחַ אֶת הַחֲזִירִים, הוּא דָּפַק בַּדֶּלֶת וְאָמַר "הִכְנִיסוּ אוֹתִי פְּנִימָה! אֲנִי רָעֵב!" הַחֲזִירִים הַקְּטַנִּים הֵצִיצוּ דֶּרֶךְ חֹר הַמַּנְעוּל וְצָעֲקוּ "לֹא לֹא לֹא – תֵּלֵךְ מִפֹּה!" הַזְּאֵב הִתְנַשֵּׁף, נָשַׁף וְנָשַׁךְ אֶת הַמַּקְלוֹת עַד שפירק אֶת כָּל הַבַּיִת! הַזְּאֵב הַחַמְדָן נִסָּה לִתְפֹּס אֶת 2 הַחֲזִירִים בְּבַת אַחַת וְלֹא קִבֵּל אַף אֶחָד מֵהֶם, הַחֲזִירִים הַקְּטַנִּים הִצְלִיחוּ לְהִמָּלֵט לַבַּיִת שֶׁל הַחֲזִיר הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי וְסָגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת לִפְנֵי שֶׁהַזְּאֵב הִגִּיעַ, הֵם נִבְהֲלוּ מְאוֹד כִּי יָדְעוּ שֶׁהַזְּאֵב רוֹצָה לֶאֱכֹל אוֹתָם, זֶה הָיָה נָכוֹן – הַזְּאֵב הָיָה רָעֵב מְאוֹד וְהָרֵיחַ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַחֲזִירִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת וָשׁוּב צָעַק לְעֶבְרָם "הִכְנִיסוּ אוֹתִי פְּנִימָה – אֲנִי רָעֵב וְלֹא אָכַלְתִּי כָּל הַיּוֹם!" הַחֲזִירִים הַקְּטַנִּים עָנוּ לְעֶבְרוֹ "לֹא לֹא לֹא! תֵּלֵךְ מִפֹּה!"
הַזְּאֵב הִתְנַשֵּׁף, נָשַׁף וְנָשַׁךְ וְלֹא הִצְלִיחַ לְפָרֵק אֶת הַבַּיִת שֶׁנּוֹתַר עוֹמֵד יַצִּיב וְחָזָק, הַזְּאֵב טִפֵּס לַגַּג וְיָרַד בְּזַעַם דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה כְּדֵי לֶאֱכֹל אֶת הַחֲזִירִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַחֲזִירִים הֵכִינוּ סִיר גָּדוֹל מָלֵא מַיִם לִרְתִיחָה לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַזְּאֵב יָרַד בְּאָרוּבָּה הַחֲזִיר הַקָּטָן הַשְּׁלִישִׁי שָׁלַף אֶת הַמִּכְסָה וְהַזְּאֵב נָפַל פְּנִימָה וּשְׁלֹשֶׁת הַחֲזִירִים אָכְלוּ אוֹתוֹ לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב.
