קטגוריה: סיפורים לילדים

לפני שנים רבות היו שני ילדים בגן, בן ובת ששיחקו בהפסקות אחד עם השניה.

לילד תמיד היה גולות ולילדה תמיד היו סוכריות טעימות, יום אחד הם החליטו לעשות "החלפות" בין כל הסוכריות לבין כל הגולות.

הילד חשב איך לקבל את הסוכריות ולא לתת את כל הגולות ולכן החליט להסתיר את הגולות שהוא אוהב ולתת לה רק את הגולות הפשוטות.

ביום שלמחרת הילדה הביאה את כל הסוכריות בשקית גדולה לילד והוא נתן לה שקית קטנה עם כל הגולות הפשוטות שלו.

הילדה נתנה לו את כל הסוכריות, אפילו האהובות עליה. עם זאת, הילד שמר לעצמו את הגולות הגדולות והמבריקות ונתן לה את השאר.

בלילה, הילדה שכבה במיטה ושמחה שקיבלה את הגולות, היא ישנה בשלווה ללא דאגות.

עם זאת, הילד נשאר ער, תוהה אם הילדה גם החביאה ממנו את הסוכריות האהובות עליה. למרות שהוא נהנה מהסוכריות, הוא היה בספק שהיא גם הסתירה ממנו את הסוכריות האהובות עליה.

מוסר ההשכל: אדם ישר הוא רגוע יותר וישן טוב בלילה.

איש אחד הלך עם חמורו הזקן ביער כאשר לפתע החמור נפל לתוך בור עמוק, האיש ניסה להוציא את החמור אבל הבור היה עמוק מדיי ולכן לא הצליח, האיש היה לבד ביער ולא יכל לבקש עזרה מאף אחד.

לאחר מחשבות רבות בצער רב החליט האיש לקבור את החמור וללכת לדרכו, הוא התחיל למלות את הבור באדמה, החמור הזקן החל לבכות ולנעור אבל לאחר מספר רגעים השתתק.

החמור הרגיש אדמה כבדה על גבו, התנער והשליך אותה לרצפת הבור, כך שוב ושוב, האיש זרק אדמה על החמור והחמור בתגובה ניער אותה ממנו ודרך עליה, לאחר מספר שעות הבור התמלא אדמה לחלוטין והחמור יצא לחופשי שמח ומאושר.

מוסר ההשכל: לפעמים אתה מוצא את עצמך במצבים מתסכלים שנראה שאין להם פתרון, זכור כי הבכי והתלונות לא יעזרו, מה שכן יעזור זה אופטימיות, סבלנות והתמדה.

פעם הייתה מכולת גדולה בעיירה קטנה, הבעיה היחידה שאיתה התמודד בעל המכולת היא שהיו הרבה עכברים בלילה שנגסו בכל האוכל בחנות וקילקלו את הסחורה, העכברים אכלו מהלחם, מהפירות וממש אהבו גם את הממתקים.

בעל המכולת חשב כיצד לפתור את המצב, פתאום עלה במוחו רעיון, הוא החליט לקנות חתולה שמנה כדי שתשמור על החנות בלילה, הפתרון היה מצויין, החתולה צדה את העכברים והתענגה עליהם בכל לילה והצילה את בעל החנות מכל הנזקים של העכברים השובבים.

מועצת העכברים החליטה לקיים פגישה דחופה כדי למצוא פתרון למצב, כל עכבר היה מודאג שמספרם הולך ומתמעט מדי יום, החתולה טרפה את חבריהם, הם התלוננו בפני העכבר הראשי שהחתולה מפתיעה אותם בכל פעם וחייב למצוא פתרון לנושא.

העכבר הראשי חשב וחשב והחליט שהפתרון הטוב ביותר יהיה לשים פעמון על החתולה וכך העכברים יוכלו לשמוע כשהחתולה מתקרבת ולהסתתר ממנה, כולם אהבו מאוד את הרעיון אבל השאלה היא איך נשים פעמון על החתולה? מי יתנדב למשימה המסוכנת?

שתיקה ארוכה הייתה בחדר, אף עכבר לא דיבר, המשימה הייתה מסוכנת מאוד, עכבר אחד קטן החליט שהוא יבצע את המשימה וביקש שרשרת של פעמונים קטנים עם סרט ורוד יפייפה.

באותו לילה הלך העכבר הזעיר אל החתולה והחמיא לה על יופיה המיוחד, הוא נתן לה במתנה את שרשרת הפעמונים ואמר לה שעם השרשרת היא תהייה הכי יפה בעולם, החתולה אהבה מאוד את המחמאות של העכבר הזעיר והחליטה לא לטרוף אותו ולקבל את המתנה.

החתולה התבוננה בראי ואהבה מאוד את השרשרת החדשה, חייכה לעצמה והתחילה כמו בכל לילה לחפש עכברים בחנות, אך להפתעתה לא מצאה שום עכבר, בלילות לאחר מכן החתולה עדיין לא מצאה שום עכבר במכולת וגוועה ברעב, בכל פעם שהחתולה התקרבה לפינה אחרת במכולת העכברים שמעו אותה וכך הסתתרו מפניה בכל פעם מחדש.

מוסר ההשכל: אל תסמוך על אף אחד בצורה עיוורת מבלי להבין את ההשלכות של כל דבר.

מעשה בסבא זקן שנותר לבדו בביתו ולא יכל לטפל בעצמו כל כך, בנו היחידי החליט לקחת אותו אליו הביתה כדי לדאוג ולטפל בו יחד עם אשתו ובנו הקטן, סבא היה זקן מאוד, ידיו רעדו והוא נעזר במקל כדי ללכת ממקום למקום באיטיות ובכבדות.

המשפחה נהגה לשבת בכל יום שישי סביב שולחן האוכל לארוחת ערב משובחת, סבא הזקן ישב איתם יחד בשולחן, בגלל שידיו רעדו האוכל נפל על בגדיו והוא לכלך גם את הרצפה, בנוסף לכך הוא השמיע רעשים בזמן האוכל, הבן של הסבא ואשתו כעסו מאוד מאי הנוחות שנגרם מהסבא הזקן.

הבעל חשב במהלך כל השבוע מה לעשות עם הסבא הזקן מכיוון שהפריע לו מאוד הלכלוך שנגרם בארוחת הערב המשפחתית בימי שישי, לאחר מחשבה רבה החליט להציב שולחן קטן במטבח, רחוק מהשולחן המשפחתי על מנת שיוכלו לאכול בנחת בימי שישי, מכיוון שסבא שבר גם כלי מטבח הם החליטו להביא לו כלים פשוטים מפלסטיק, סבא ישב בשולחן והזיל דמעה, למרות זאת לא אמר שום דבר, נכדו הקטן הסתכל על כל הנעשה בשקט ולא אמר דבר.

יום שישי אחד לפני ארוחת הערב ראה הבעל את בנו משחק עם קרשים מעץ בגינה, האב שאל את בנו הקטן מה הוא עושה והבן ענה בפשטות "אני מכין לך ולאמא שולחן קטן מעץ כדי שיהיה לכם איפה לאכול כשתתבגרו", המילים של הבן הקטן הדהימו את ההורים של הילד, הם הזילו דמעה והבינו שעשו טעות.

באותו יום שישי החליטו לקחת את סבא בחזרה לשולחן האוכל המשפחתי ובשארית ימיו הוא נהנה מארוחות שישי כמו כל בני המשפחה.

[ratemypost]

סבא עשיר הבטיח לנכדו היחידי מאז שהיה נער שאם יסיים את לימודיו וישלים לימודי תואר בהצלחה הוא יקנה לו מכונית חדשה, הנכד סיים את לימודיו בהצלחה ורכש תואר בציון מעולה, הנכד תמיד זכר את ההבטחה של הסבא ולכן ניגש עם התעודות ושאל את סבא שלו איפה המכונית שהבטיח לו, הסבא חייך והגיש לנכדו מתנה עם עטיפה ,בירך אותו על סיום לימודיו ואיחל לו בהצלחה בהמשך הדרך.

הנכד ההמום נראה מאוכזב מאוד, הוא פתח את המתנה וראה יומן עור מהודר עם שמו של הצעיר מוטבע על הכריכה, הצעיר כעס מאוד, זרק את היומן ויצא החוצה בסערה.

הנכד לא ראה את סבא שלו מאז סיום הלימודים, הוא כל כך התאכזב שניתק איתו קשר לחלוטין, הנכד הצעיר הצליח מאוד והקים בית משלו עם משפחה וילדים ומעולם לא ביקר את סבו.

לאחר שנים רבות הוא הבין שסבא מזדקן ואולי הגיע הזמן לשים את העבר מאחוריהם, הנכד הלך לבית הסבא ושמע שהוא כבר לא גר שם ונמצא כרגע בבית אבות מכיוון שהוא צריך עזרה ביום יום, הנכד היה עצוב מאוד, נכנס לחדר של הסבא ומצא את היומן שקנה לו בדיוק כפי שעזב אותו, הוא פתח את היומן ובעודו מדפדף בו נפל מפתח מכונית מגב היומן, למפתח הוצמד פתק שבו היה כתוב "שולם במלואו, תכתוב ביומן את כל החוויות הנעימות שיהיו לך מהטיולים ברכב כדי שישארו איתך לכל החיים, באהבה ענקית, סבא".

מורה בבית הספר עמד מול כיתתו עם צנצנת גדולה וריקה, הוא מילא את הצנצנת עד למעלה באבנים גדולות ושאל את תלמידיו אם הצנצנת מלאה. התלמידים כולם הסכימו שהצנצנת מלאה.

לאחר מכן הוא הוסיף חצץ לצנצנת וניער אותה מעט כדי שהחצץ יוכל להתפזר בין האבנים הגדולות. ואז הוא שאל שוב, "האם הצנצנת מלאה עכשיו?" התלמידים הסכימו שהצנצנת מלאה לגמרי, לאחר מכן שפך המורה חול לתוך הצנצנת כדי למלא את כל החלל הריק שנותר ושאל שוב האם הצנצנת מלאה, התלמידים הפעם היו בטוחים שהצנצנת מלאה לחלוטין, המורה חייך ושפך מים שנספגו בתוך החול וחיחלו עד לתחתית הצנצנת.

המורה הסתכל על התלמידים ושאל "מה השיעור הגדול מהניסוי הזה?", השיב אחד התלמידים "שאם נרצה תמיד נוכל להוסיף עוד משימות ולהספיק יותר בכל פעם שבאמת נרצה", חייך המורה ואמר "גם, אבל יש שיעור נוסף וחשוב באמת, אם לא היינו מכניסים קודם את האבנים הגדולות כל הניסוי לא היה עובד, האבנים הגדולות אלו הדברים החשובים ביותר בחיים שלנו ויש צורך לתת להם מקום לפני הכל".

המורה התבונן בתלמידים ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? החברים? הגשמת החלומות? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות ולתת להם עדיפות ראשונה בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את כל מה שחשוב באמת, אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים כמו החצץ והחול- יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר מספיק מקום לדברים החשובים יותר.

לכן לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: "מהן האבנים הגדולות בחיי?"

ותמיד תכניסו אותן ראשונות למיכל (החיים) שלכם.

פעם בת התלוננה בפני אביה שחייה עצובים ובכל פעם יש לה בעיות אחרות, נדמה היה שבדיוק כשבעיה אחת נפתרה, לאחר זמן קצר הגיעה אחת אחרת.

אביה, שף, לקח אותה למטבח. הוא מילא שלושה סירים במים והניח כל אחד מהם על אש גבוהה. לאחר ששלושת הסירים החלו לרתוח, הוא הניח תפוחי אדמה בסיר אחד, ביצים בסיר השני, ופולי קפה טחונים בסיר השלישי.

לאחר מכן הוא הניח להם לרתוח, מבלי לומר מילה לבתו. הבת חיכתה בקוצר רוח, תוהה מה הוא עושה.

לאחר עשרים דקות הוא כיבה את המבערים, הוציא את תפוחי האדמה מהסיר והניח אותם בקערה, לאחר מכן שלף את הביצים והניח אותן בקערה, לבסוף הוא הוציא את הקפה והניח אותו בכוס. פנה אליה ושאל: "ביתי, מה את רואה?"

"תפוחי אדמה, ביצים וקפה," היא השיבה בחיפזון.

"תסתכלי קרוב יותר," הוא אמר, "געי בתפוחי האדמה." הבת נגעה ואמרה שהם רכים. לאחר מכן הוא ביקש ממנה לקחת ביצה ולקלף אותה, היא התבוננה בביצה הקשה. לבסוף, הוא ביקש ממנה ללגום מהקפה. הניחוח העשיר שלו העלה חיוך על פניה.

"אבא, מה זה אומר?" שאלה.

הסביר האבא שתפוחי האדמה, הביצים ופולי הקפה התמודדו עם אותה מצוקה – המים הרותחים.

עם זאת, כל אחד הגיב אחרת.

תפוח האדמה נכנס חזק, קשה ולא מרפה, אבל במים רותחים הוא נעשה רך וחלש.

הביצה הייתה שבירה, כשהקליפה החיצונית הדקה הגנה על פנים הנוזל שלה עד שהוכנסה למים הרותחים. ואז החלק הפנימי של הביצה נעשה קשה.

עם זאת, פולי הקפה הטחונים היו ייחודיים. לאחר שנחשפו למים הרותחים, החליפו את המים ויצרו משהו חדש.

"מי את?" הוא שאל את בתו. "כאשר בעיה או מצוקה מגיעה – איך את מגיבה? האם את תפוח אדמה, ביצה או פולי קפה?"

מוסר השכל: הסיפור מעודד אותנו להפיק את המרב מהאתגרים שלנו בחיים, לפעמים דברים קורים מסביבנו ועל חלקם אין לנו שליטה אבל הדבר האחד שבאמת חשוב הוא מה שמתרחש בתוכנו ואיך אנחנו בוחרים להגיב לסיטואציה.

לפני שנים רבות, ביער בסין היה עץ גבוה, חזק ויהיר ולידו עשב קטן וצנוע.

בכל יום התרברב העץ ואמר לעשב שהוא גדול וחזק ושום דבר לא יכול לפגוע בו, "חבר יקר" אמר העשב "יותר מדיי גאווה זה לא דבר טוב..", העץ הגדול צחק והמשיך לשבח את עצמו, נשבה רוח חזקה והעץ עמד ביציבות, גם כאשר ירד גשם העץ עמד חזק ויציב וזה רק גרם לו להיות גאוותן יותר.

בזמנים של סופות העשב התכופף וחיכה שתחלוף הסופה כדי שיוכל להתיישר שוב ואילו העץ הגאוותן עמד ביציבות כדי להראות לסופה שהוא מסוגל להתמודד מולה.

ערב אחד הסופות התחזקו מאוד, העץ הרגיש שהוא לא יכול לשאת יותר את הרוחות החזקות, הוא ניסה בכל כוחו לעמוד זקוף אבל בסופו של דבר נעקר מן האדמה ונפל לקרקע, זה היה סופו של העץ הגאוותן.

כשהסופות חלפו העשב שוב עמד ישר, הוא הביט סביבו וראה את העץ ושורשיו שוכבים על הקרקע.

מוסר ההשכל: אל תתנו לגאווה שלכם להפריע להתגבר על קשיים גדולים, העץ היהיר היה כל כך גאוותן שהוא חשב שיוכל להתמודד עם הסופות, חוסר היכולת שלו להתגמש כמו העשב זה מה שגרם לנפילתו.